מסכת גיטין דף ע״ח ע״א

שם לווי – כולהו פיסלא מיקרו ואי הוי להאי שם לעצמו הוה ליה חשוב ולא בטיל:

אבל במטה שלה – אע"פ שבתוך ביתו מגורשת וקא סלקא דעתין טעמא משום דקסבר כליו של לוקח ברשות מוכר קונה חפץ הנתון לתוכו לבעליו ופלוגתא היא בב"ב (פה:):

דגבוה י' – דהוי רשותא לנפשיה ולא חשיב ההוא אוירא רשות מוכר לבטל את רשות הכלי:

והא איכא מקום כרעי – שמונחים לארץ:

ה"ג אמקום כרעי לא קפדי אינשי – הואיל וגבוה מן הארץ עשרה שנוחה להשתמש תחתיה:

אמקום כרעי לא קפדי אינשי – לכל הפחות באשתו וכן באויר המטה:

קשורה אע"פ שאינה תלויה – אלא נגררת בקרקע וקשור בה ולא גרסי' תלויה אע"פ שאינה קשורה:

כגון שקלתה תלויה בה – וא"ת ותיפשוט איפכא מדמתרצי כל הני ובהמוכר את הספינה (ב"ב דף פה:) רוצה לפשוט מדברי אמוראי ואינו יכול ויש לומר דהכא לכולהו מספקא להו אלא דדחו למתני' דלא נפשוט מינה א"נ אפי' בעלמא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה הכא לענין גט דלרחוקה קאתי לא קנה:

בין ירכותיה – ואע"פ שמונח בקרקע אין אדם מקפיד על כל מקום מושב אשתו ועד עכשיו היה אותו מקום קנוי לה:

מוכר קלתות – לכך אינו מקפיד על מקומה שיש לו בית לכך:

מקום חיקה קנוי לה – וא"ת פשיטא דהא חיקה הוי ממש כידה ואומר ר"י דר' יוחנן קשורה ותלויה בעי ומיירי כשבגדיה נגררין בארץ והשתא אי לאו טעמא דמקום חיקה קנוי לה לא הוי מהני מידי כיון דאינה קשורה ותלויה:

תניא נמי הכי – דמשום דאינו מקפיד. הוא מדקתני או בכל דבר שהוא כקלתה שמיוחד לתשמישה תמיד שהמכניס אשתו לתוך ביתו על מנת להיות כלי תשמישיה קטנים עמה הוא מכניסה:

טסקא – טשק"א בלע"ז:

מתני' עד שיאמר לה הא גיטיך – ואפי' לאחר שבא לידה אומר לה כן ודיו:

קוראה והרי הוא גיטה – כשהיא קוראה בו רואה שהוא גיטה:

אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך – ר"י היה מצריך לנותן גט לאשתו לומר הי גיטיך וגם הרי את מותרת לכל אדם כדמשמע בהמגרש (לקמן גיטין דף פה:) שהיו רגילים לומר ג"כ ודן ומיהו קשה דבהניזקין (לעיל גיטין דף נה.) משמע דאפילו לא אמר כשר גבי מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא נשמע אמר לעדים ראו גט זה וכו' וי"ל דהתם נמי אחר כך יגידו לה העדים שהיא מגורשת אף על פי דהאשה מתגרשת בעל כרחה מכל מקום צריך לומר לה הי גיטיך והרי את מותרת לכל אדם שתדע שהיא מגורשת ולא תהא חוזרת דבעינן שיהא משלחה ואינה חוזרת:

גמ' טלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום – דבעינן ונתן:

שלפתו – שהיה תחוב בין חגורו למתניו ושלפתו משם:

דעריק לה חרציה – עקם לה מתניו להקריב לה הגט:

שלפתו – גרס בברייתא:

לעולם אינו גט – הואיל ובא לידה שלא בהכשר עד שיטלנו כו':

דבת איגרושי היא – שהרי ניעורה ולא מיחסרא אלא אמירת הי גיטך הלכך כי אמר לה בתר הכי שפיר דמי שקבלתה הוגנת:

הרי זה גט – דהוי חצרה המשתמרת לדעתה הואיל והוא ישן אינו משתמר אלא על ידה:

ניעור אינו גט – שהעבד משמר את עצמו ואת מה שבידו והויא לה חצרה המשתמרת שלא לדעתה:

חצר מהלכת לא קנה – רבא גופיה אמרה בשנים אוחזין בטלית:

כל שאילו מהלך כו' – רבא נמי אמרה התם היה מהלך בספינה וקפצו דגים לתוך הספינה כו':

בכפות – שאינו ראוי להלך בההוא קאמר רבא דהוי גט:

מתני' קרוב לה – מפרש בגמ':

אמר לו – מלוה ללוה:

זרוק לי חובי – ברה"ר:

וזרקו לו – ואבד:

מחצה על מחצה שניהם יחלוקו – הכא לא שייך לומר המוציא מחבירו עליו הראיה דאין כאן ספק:

גמ' ד' אמות שלו – שאין בינו לגט ד' אמות דאמרינן בשנים אוחזין (ב"מ דף י.) דד' אמות של אדם קונות לו:

כגון שהיו שניהם עומדים בד' אמות – לגט זו מכאן וזה מכאן שכל הגט מונח בתוך ארבע אמות שלו ובתוך ארבע אמות שלה ולא גרסינן מצומצמות:

וליחזי הי מינייהו קדים – לבא במעמדו אם קדם הוא לבא זכה בכל ארבע אמות ואם קדמה היא לבא זכתה בכל ד' אמות הסמוכות לה ושוב לא נכנסה זכותו לתוכו:

א"א לצמצם – שלא יקדים האחר:

והא א"א לצמצם – וא"ת ולישני כגון דלא ידעינן הי מינייהו קדים ולכך הוי ספיקא וי"ל דלישנא דמחצה על מחצה לא משמע הכי ולכך מוקי לה בשתי כיתי עדים כו' וא"ת ונימא אוקי תרי בהדי תרי ואוקי איתתא בחזקת אשת איש ולא תהא מגורשת כלל וי"ל כיון דספיקא דרבנן היא כדאמרינן בפ' ארבעה אחין (יבמות דף לא.) נתנו לה דין מגורשת ואינה מגורשת:

מצומצמות – שהיו שניהם עומדים בח' אמות מצומצמות לא פחות ולא יותר יש בין שניהם: