מסכת עירובין דף ט״ז ע״ב

אתאן לרשב"ג וכו' – כלומר עד ד' ולא ד' בכלל דהא תנא בבא אחריתי כל שהוא ד' ומד' עד י' אמות. אתאן לרשב"ג דקא מפליג נמי בין פחות מד' לד':

ה"ג דאי רבנן מג' ועד ד' ג' וד' חד הוא – מג' ועד ד' בתמיה היכי מפליג ד' מג' דקתני עד ולא עד בכלל דתני סיפא כל שהוא ד' כו' הא לרבנן ג' וד' חד הוא:

הני מילי למעלה – כעין קורה:

והלכתא כרב פפא – אין לתמוה דהכא קי"ל פרוץ כעומד מותר ובפ"ב דחולין (ד' כט.) מסיק לכ"ע מחצה על מחצה אינו כרוב ומייתי עלה ההיא דתנור והכא לא מייתי לה ושמא יש לחלק בין מחיצות לאיסור וטומאה:

מתני' מקיפין ג' חבלים – אשיירא שחנתה בבקעה קאי:

זה למעלה מזה – על גבי יתדות סביב מן התחתון לקרקע פחות מג' והוי כולו עומד דכלבוד דמי וממנו לאמצעי פחות מג' הרי ששה עומד פחות ב' משהויין בשני האוירין ומאמצעי לעליון פחות משלשה הרי בשלשה אוירין תשעה עומד פחות שלשה משהויין:

שיעור עובי החבלים יותר על טפח – שלשה משהויין כדי שיהו הכל עשרה טפחים:

ומקיפין בקנים – נעוצים ועומדים זו היא מחיצה של שתי אבל של חבלים הויא מחיצה של ערב:

בשיירא דברו – הקילו אצלו שאינן צריכים אלא או שתי או ערב שתי כגון קנים ערב כגון חבלים אבל ליחיד לא הקילו עד שיהא בה שתי וערב:

כל מחיצה שאינה כו' – רבי יוסי פליג עליה דאבוה דמתניתין וקאמר דאפילו לשיירא בעינן שתי וערב:

אחד משני דברים – או שתי או ערב:

גמ' הרי אמרו עומד מרובה על הפרוץ בשתי הוי עומד – אע"ג דאיכא פרצות כדתנן לעיל ולא יהו פרצות יתירות על הבנין וסתם כלי בהמה של שתי הוא שעומד על גבי קרקע:

בערב מאי – מחבלים דמתני' ליכא למילף הכשירה דהתם כולו עומד הוא דכלבוד דמי:

לעביד – אויר האחד פחות משלשה וחבל משהו וכן שני דהוי להו ששה עומד והאויר השלישי פחות מארבעה וחבל משהו ותיתכשר פירצת הד' בעומד של ששה:

שהגדיים בוקעין בה – ואפילו למעלה ממנו עומד י' טפחים שלימין הא קיימא לן מחיצה תלויה אינה מתרת:

עילאי – באויר השלישי שהוא עליון:

אתי אוירא – דמן החבל ולרקיע:

ודהאי גיסא – שממנו ולאמצעי דהוי נמי אויר כיון דהוי יותר משלשה ומבטיל ליה לחבל ואין כאן אלא ו' תחתונים:

ואי מוקי לה באמצעי – אין כאן עומד מרובה על הפרוץ אלא אם כן תצרף שתי רוחות לבטלו:

אי מוקי לה בי מיצעי הוה ליה עומד מרובה על הפרוץ מב' רוחות – ולא הוה ליה עומד משום דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה לעילאי וקשה להשר מקוצי דאכתי נעביד פחות מג' וחבל משהו ופחות מג' וחצי וחבל משהו ופחות מג' וחבל חצי טפח ומשהו ולמה לי עוביו יתר על טפח ושמא בענין זה אתי למיטעי:

אלא – כיון דלא משכחת לה רב המנונא הכי קמיבעיא ליה:

ושבק בה ד' – שלימין למעלה ומשהו למטה:

ואוקמיה – להך גיסא דמשהו פחות מג' סמוך לקרקע דהשתא הוה ליה עומד מרובה על הפרוץ מרוח אחת ואוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא נמי ליכא למימר הואיל ועומד מרובה על האויר דתותיה מיניה:

מחיצה תלויה מיבעיא ליה – מחצלת עשרה שהגביהה מן הקרקע שלשה או יותר מיבעיא ליה לרב המנונא אי מבטל העומד לפרוץ שמתחתיו הואיל ופחות ממנו או לא:

אלא במים – להתיר למלאות כגון גזוזטרא שהיא למעלה מן המים בפרק כיצד משתתפין (לקמן עירובין ד' פז:):

כל מחיצות שבת – בהנך מחיצות רעועות שהן דשתי או דערב קאמר שהתירום לרבים ע"י הדחק:

לא התירום ליחיד – אי הקיף בהן יותר מבית סאתים ואף על גב שהוקף לדירה שהרי לדור בהן בלילי שבת הקיפום מערב שבת הא בית סאתים מיהא שרי:

ליתן להן כל צרכן – דהא דקאמר רבי יהודה בשיירא דברו ולא ליחיד ליתן לו כל צרכו בהנך מחיצות קאמר אבל בית סאתים ודאי יהבינן ליה הואיל ולדירה הקיפה ובהא שיירא עדיפא. דיהבינן להו כל צרכן:

לחבלים – מותר בהיקף חבלים אע"פ שאין כאן אלא ערב:

נותנים לו בית סאתים – במחיצה זו אבל במחיצה מעלייתא כמה דבעי:

שלא יהא בית סאתים פנוי – שלא יקיפו יותר מכדי צרכן בית סאתים:

ליתן להם כל צרכן – הא דקאמר רבי יוסי דמתני' דאינה מחיצה אינה מחיצה לכל צרכן אבל מחיצה היא לבית סאתים לאחד ולבית שש לשיירא: