מסכת בכורות דף ז׳ ע״ב

והני נמי – מטמא קאתו שבתוך הטמא היו ואע"ג דלאו מגופיה מימצן אסירי:

תניתוה היוצא מן הטמא טמא – הא דמשמע לסימן נקטיה לא קשה מידי כדפרישי' לעיל (בכורות דף ו. ד"ה למה):

שמכניסות אותן לגופן – שאוכלין מפרחי האילן ומהן נעשה הדבש במעיהן:

ואין ממצים אותו – דובשנו מגופו וקשיא לרב ששת דהא הכא כיון דלאו מגופייהו מימצו שרי: רב ששת אמר כל שהיה בתוך הטמא דאמר כר' יעקב בטעמא דדבש לאו משום שמכניסות אותן לגופן הוא אלא דרחמנא שרייה בהדיא וגזירת הכתוב היא:

שרץ העוף טמא – הוולד ממש בהדיא כתיב בו (ויקרא י״א:י״ג) את אלה תשקצו מן העוף:

אלא שרץ עוף טמא שאתה אין אוכל – דלהכי דייקא ואי אתה דתיהדר ותידוק מיניה אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ שאינו ולד דוגמתו כגון דבש. ל"א אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל ומאידך קרא נסיב לה מכל שרץ העוף וגו':

הגזין והצירעין – מין ארבה:

דבש דבורים – דבש סתמא (הוו) קרו ליה. דבש הגזין הכי הוא דמיקרו:

הגזין וצרעין – גרסינן ולא גרסינן חגבים שזה עוף כמו גזי דכלתא דנדה (דף יז.) לפי' ר"ת:

טהור – מלקבל טומאת אוכלין דסתמיה לאו לאכילה עד שיחשב עליו:

טהור אלמא בעי מחשבה – בניחותא:

דבש בכוורתו – ואכתי לא חשיב עליה שהרי הוא בכוורתו. ובדבש דבורים מיירי דאין כוורת אלא לדבורים:

חלי דיחמורתא – כעין ביצי זכר שהיחמורו' מוציאות מרחמן:

ואסורין – משום אבר מן החי שנעקרו מן הזכר ברחם:

דאזיל בתר איילתא – להיזקק לה:

ונתרי – שופך זרע הרבה ונקרש:

עור הבא כנגד פני חמור – כעין שליא שהחמור נולד בו:

עור הבא נגד פניו של חמור – פי' כדלעיל:

טהור – מלטמא במגע ובמשא:

מאי לאו – אפילו הולד והאם מתים אפ"ה העור אין מטמא אלמא דאמר שליא לא מן הולד ולא מן האם אלא פירשא בעלמא היא:

מאי לאו בין הוא ואמו מתה – פי אלמא לא הוי העור לא מן הולד ולא מן האם אלא הזרע שנתקדש:

ה"ג לא בין הוא חי ואמו חיה בין הוא מת ואמו חיה – שמגוף האם הוא והרי היא חיה אבל לגבי אכילה כי שדית ליה בתר אם נמי אסור:

לא בין הוא חי ואמו מתה בין הוא מת ואמו חיה – שהעור בא בין שניהם מן האם ומן הולד ולפיכך טהור עד שימותו שניהם ובקונטרס פירש כך בין הוא ואמו חיה בין הוא מת ואמו חיה [אבל] אמו חיה לעולם בעינן וכמו שפיר' נראה דמדנקט רב חסדא בין הוא מת ואמו מתה משמע דאין לו סייעתא אלא מהא דמטהרינן בשניהם מתים אבל אם האחד חי אין כאן סייעתא:

מתני' שבלע – משמע דידעי ודאי שבלעו:

לפי שאינו גידוליו – אלא כשהוא חי בלעו אבל גידוליו שרי שהיוצא מן הטהור טהור:

דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה – תימה במסכת אהלות (פי"א מ"ז) תנו כלב שאכל בשר המת כמה תשהה במעיו שלשה ימים מעת לעת ובעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף אלמא חשיב עכול והכא נמי לישתרי ולא מסתבר לחלק בין בשר המת לשאר דברים דשלשה ימים דכלב משמע בכל דבר דמדמייתי עלה במסכת שבת פרק השואל (דף קנה:) יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטות לפיכך משהה אכילתו במעיו שלשה ימים ויש לחלק בין איסור לטומאה ויש רוצים להתיר מתוך משנה זו חטה שנמצאת בפסח במעי תרנגולת ולפי מה שחלקתי בין איסור לטומאה אין זה ראיה עוד פירש ר"ת דשמא יש להחמיר כר' יהודה בן בתירה דבעי מעת לעת ואם באנו לומר דאין חילוק בין איסור לטומאה צ"ל דשמעתא אתיא בלא שהה כדי עיכול וא"ת אי לא שהה כדי עיכול היכי פריך בגמ' כי חזינא דבלע נימא האי איעכל והאי אשרוצי אשריץ י"ל פעם ממהר להתעכל קודם ולא הוי ככלב דלעולם ג' ימים:

גמ' אשרוצי אשריץ – דג טהור זה שנמצא בתוך הטמא נשרץ בגופו ועוברו הוא ואסור:

דג טמא משריץ – בגופו עוברו כשאר בהמה וחיה:

דג טהור מטיל ביצים – ויושב עליהן ומחממן עד שיוציאם מן הקליפה כעופות:

אי הכי – דדג טמא משריץ האי דבלע איעכל והוי ריעי וזה שנמצא בתוכו אשרוצי אשריציה ועוברו הוא וליתסר:

דרך בית הריעי – ואי עוברו הוא בבית הרחם מיבעי ליה לאישתכוחי:

שמצאו שלם – שנגמרה כל צורתו וגדול הוא ואי עוברו לא הוי משתהי ברחם כולי האי:

רב אשי אמר – מתני' לאו כדחזיניה דבלע אלא שנמצא בתוכו והאי דקתני שבלע כיון דרוב דגים במינן משריצים וזה השריץ מין אחר כמו שבלע בפנינו דמי:

רוב דגים במינם משריצים – הלכתא כרב אשי דהוא בתראה ויש להתיר אותן דגים שקורין מרנ"ש הנמצא תוך דג בלינ"א ואע"ג דלא חזינן דבלע ואין להקשות ממתני' דשריא דג טמא שבלע דג טהור לרב ששת דאסר מי רגלים של חמור דאפי' ללישנא בתרא דרב ששת דאסר אף של סוסים וגמל לא דמי חדא דמתני' לא איירי אלא נמצא תוכו דג טהור ואפילו יצאו הכא פשיטא דדגים עייל דגים נפיק אבל מים שהבהמה שותה לחלוחית הגוף מתערב עמהם ובת"כ תני גבי דגים תאכלו לרבות הטהור שבמעי טמא יכול אף הטמא שבמעי טהור ת"ל אותם מה ראית לומר בבהמה שבמעי טמא טמא ושבמעי טהור טהור (מטמא שבמעי הטהור טהור) ובדגים אינו כן לפי שאין גדוליו ואין ראיה משם לאסור דג טמא שבלע דג טהור אחר שיצא משום דנקט שבמעי הטמא דלאו דוקא אלא משום טמא שבמעי טהור דדילמא ההיא דשרינן ביצא לחוץ משום דחשיב עיכול:

כל המוליד – שיולד עובר ממש:

מניק – שיש לו דדים וכל המטיל ביצים אין לו דדים ומלקט פירורים ומפרנס בניו:

עטלף קלב"א שורי"ץ דומה לעכבר ויש לו כנפים:

דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים – בע"ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף מ.) מפרש תרוייהו מטילי ביצים נינהו זה משריץ מבחוץ וזה משריץ מבפנים: