מסכת בבא מציעא דף צ״ו ע״א

רבא סבר לה כרבי יונתן – דאמר אחד אחד משמע ומתרץ דרשא דקראי כרבי יונתן למידרש כי הני מתניתא דלעיל:

דתניא ותניא אידך לא גרסינן אלא קראי קא נקיט והא דמפיך בהא דרבא וקא נקיט קראי איפכא לאו דוקא ונראה בעיני שטעו בגירסא להגיה בספרים דסברי דהא מתני' קמייתא כרבי יאשיה וההיא מתרץ אביי ובתרייתא כרבי יונתן וההיא תירץ רבא ולא היא דכל כמה דנקטיה להו לקראי בין כסדר בין הפוך בין לר' יאשיה בין לר' יונתן חדא דרשא היא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ותרוייהו מתני' מתרץ אביי כר' יאשיה ורבא כר' יונתן:

איפוך אנא – לומר שבשעת שבירה פוטרתו ולא בשעת שאילה:

שכן חייב באונסין – על אותה שעה מתחייב הוא:

שכן חייב במזונותיה – ע"י:

רב אשי אמר – מקרא גופיה משמע דאשעת שאלה קפיד דמעם רעהו משמע לא רעהו עצמו נשאל לו ועלה מסיק קרא שלם ישלם אלמא אשעת שאלה קפידא קאי:

אי לאו הנך – דהדור ופריש מילתא טפי לא הוה מצינו למילף מעם רעהו ולא רעהו עצמו דאיכא למימר אורחיה דקרא למישתעי הכי ול"ש בבעלים ול"ש בלא בעלים חייב והשתא דגלי סיפא דבבעלים פטור ואחד מינייהו קאי פטור ולא על חבירתה ילפינן מיניה גילוי מילתא דאשעת שאלה קפיד:

שאלה לרבעה – הוא עצמו:

מהו – מחייב באונסיה או לא:

ליראות – שיהא נראה עשיר חשוב ולא ימשכו בעלי בתים ידיהן ממנו להקיפו באמנה ובאשראי:

הנאה מיניה – שנהנה בבהמה עצמה:

ממונא דמיתהני מיניה – פירוש שמשתמש בו:

ממונא בעינן והאיכא – פי' דממונא בעינן שישאיל לו והאיכא ואית ליה נמי הנאה מיניה:

שאל שתי פרות וכו' – את"ל פחות מפרוטה לאו כלום הכא מאי:

מן השותפין – פרה שהיא של שניהן:

שותפין ששאלו – לחרוש בה קרקע של שותפות:

ונשאל – הבעלים:

לאחד מהן – למלאכתו שאינה של שותפות:

כולו שואל בעינן – שיהא הבעל נשאל לכל שואל פרתו:

ונשאל לו אחד מהן – תימה מאי קמיבעיא ליה דכיון דאם נשאלו לו כל הבעלים פטור מהכל השתא יפטר מחציו כדאמרי' במרובה (ב"ק דף עא:) חמשה בקר אפי' חמשה חצאי בקר וי"ל דהתם סברא הוא שישלם לפי מה שגנב אבל שאילה בבעלים אין סברא לפטור והוי כחדוש ואין לך בו אלא חדושו:

שאל מן האשה – פרה של נכסי מלוג:

ונשאל לו בעלה – למלאכתו:

אשה ששאלה – לחרוש קרקע מלוג ונשאלו הבעלים לבעל למלאכת עצמו:

קנין פירות – שהבעל אוכל פירות מלוג כקנין הגוף דמי והוה ליה בעלים שואל ונשאל כאילו קרקע ופרה שלו:

שאל מן האשה – תימה דמה כח יש לאשה להשאיל בנכסי מלוג שהפירות לבעל ולבעל יש לו כח להשאיל בלא רשותה והיא אינה יכולה להשאיל כלל ואמאי נקט שאל מהאשה ויש לומר דאין הבעל יכול להשאיל או למכור פירות נכסי מלוג בלא רשותה כדאמר רבא בהאשה שנפלו (כתובות דף פ:) משום רווחא דביתא אי נמי ה"ק שאל מן האיש נכסי מלוג שהן של אשה מהו:

השאל לי – בשבילי:

המוכר שדהו לפירות – שיאכל לוקח פירותיה ב' ג' שנים ואחר זמן תחזור לבעלים. מביא בכורים וקורא ארמי אובד אבי וכל הפרשה (דברים כ״ו:י׳) וקורא אני בו הנה הבאתי ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי דקנין פירות כקנין הגוף:

בעל פלוגתיה דר' יוחנן וריש לקיש – לא בעי למימר פלוגתא דתנאי היא דאיפליגו גבי המוכר עבדו ע"מ שישמשנו עד ל' יום אי ראשון הוי בדין יום או יומים או שני דאיכא מ"ד (ב"ק דף צ.) דפליגי דמר דריש תחתיו ומר דריש כספו אי נמי אפי' למ"ד התם כקנין הגוף דמי היינו משום שמשייר המוכר לעצמו פירות בעין יפה אבל בעלמא לא:

לאפוטרופוס – היה הולך למדינת הים ומינה אפוטרופא על נכסיו לזון אשתו ובניו:

שליח פלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה דתניא כו' – וא"ת היכי מדמה שאילה בבעלים לנדרים דהא שום דרשא איכא לרבי יאשיה דלא הוי שליח כמותו דבעלמא לא פליגי וי"ל דטעמא דרבי יאשיה התם משום דכתיב תרי זימני אישה אישה יקימנו ואישה יפרנו למעוטי שלוחו וה"נ כתיב בעליו תרי זימני אי נמי משום דלשון בעליו ואישות משמע ליה הוא דוקא ולא שלוחו:

עבד דלאו בר מצוה לא – ושליחות נפקא לן (לעיל בבא מציעא דף עא:) מאתם גם אתם לרבות שלוחכם דבעינן דומיא דמשלח שיהיו דיניו נוהגים בו וזה אין דין שואל נוהג בו וגם משאיל שאין לו כלום בלא רבו: