מסכת בבא מציעא דף פ״ד ע״א

כי האי מעשה לידיה – מינהו המלך לתפוס גנבים ולסטים:

לגבי הדדי – פנים אל פנים:

בקרא דתורי – צמד בקר:

בינייהו – בין שניהן מתחת כריסן מתוך שכריסן גדול:

מטרוניתא – שרית נכרית:

אינם שלכם – שאינכם יכולין להזקק לנשותיכם:

שלהן גדול משלנו – כריסם של נשותינו גדול משלנו:

כי כאיש גבורתו – אבר תשמיש. לשון אחר שלהן גדול תאוה של אשה מרובה משל איש:

כ"ש – שתאותה מרובה ואינכם נזקקים להן ונבעלות לאחרים:

אהבה דוחקת את הבשר – ומתוך שתאותם מרובה על תאותנו בשר שנינו נדחקו:

כי דקורי דהרפנאי – סלים שעושין בהרפניא:

אישתיירי – נותרתי:

שופרי – זיהרורי תוארו וקירון [עור] פניו:

מבי סילקי – כשיוצא מבית האומן שהוא צהוב ממראה להב האש:

בי סילקי – בעלותו מן האש:

פרצידי – גרעינין:

ונהדר ליה כלילא – יסובבנהו שפה לפיו סביב של ורד אדום:

זיהרורי – דנפקי מיניה על פני הארץ:

מעין – ולא הכל:

אמר רבי יוחנן איבריה דרבי ישמעאל כו'. אלו דברים נכתבו שלא להוציא לעז על בני אדם שהם כך:

אמר ר' יוחנן אנא אשתיירי משפירי ירושלים – רבי יוחנן אחר חורבן הרבה היה אלא כלומר אשתיירי ממשפחתם ולפי שהזכיר רבי יוחנן שהיה משונה משאר בני אדם בדבר אחד הזכיר גם שהיה משונה ביופי:

הדרת פנים – זקן:

יתיב אשערי טבילה – והא דאמרי' בערבי פסחים (פסחים דף קיא.) האי מאן דפגע באתתא בעידן דסלקת מטבילת מצוה אחזת ליה רוח זנונים היינו כשפוגע בה אבל רבי יוחנן שהיה יושב שם בקבע אין זו פגיעה אי נמי התם שפוגע כשעולה בעודה ערומה מן הנהר:

עולי עין – עולין למעלה מן העין והיא מלמטה שהיא אינה יכולה לשלוט בהן:

חזייה ריש לקיש – שהיה לסטים:

שוור – קפץ:

אמר ליה – ר' יוחנן:

חילך לאורייתא – כמה כוחך יפה לסבול עול תורה:

שופרך – יופייך:

לנשי – ראוי לנשים:

ולא מצי – לקפוץ כבראשונה דמשקבל עליו עול תורה תשש כוחו:

אי הדרת בך כו' – מכאן אמר ר"ת דר"ל מתחלה ידע הרבה אלא שפרק עול תורה ונעשה עם הארץ ועסק בלסטיות מדקאמר אי הדרת בך משמע להיות כבתחלה ולא תפרוק עול תורה מעליך וקאמר נמי מאי אהנית לי התם קרו לי רבי כלומר מעיקרא נמי הוו קרו לי רבי אלא ששכחתי ומה שפי' בקונט' ר' היינו רבו של לסטים אין נראה אע"ג דאשכחן במס' ע"ז (דף יז:) מ"ט קרו לך רבי רבן של טרסיים אני והיינו דאמרי' בפ' כל כתבי (שבת דף קיט:) א"ל ר"ל לרבי יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן כו' משמע שקודם שלימדו רבי יוחנן למד מאחרים:

אי הדרת בך – לקמן מוכח דנסבה דקאמר אתיא אחתיה וקא בכיא קמיה ולא חש לשמא יאמרו בשביל זו חזר זה כדחייש לקמן (בבא מציעא דף פה.):

הסייף והסכין – משנה היא במס' [כלים] (פי"ד מ"ה):

הפיגיון – אשפי':

ומגל יד ומגל קציר – פלציל"א בלע"ז:

הסכין והפגיון מאימתי מקבלין טומאה – הקשה ר"ת דתנן במס' כלים פרק י"ד הסייף והסכין מאימתי מקבלים טומאה הסייף משישופנו והסכין משישחיזנה והיינו דלא כרבי יוחנן ודלא כר"ל ונראה דההיא מתני' כשהעלו חלודה ובא לתקנן דתניא בתוספת'. סייף וסכין שהעלו חלודה טהורין שפן והשחיזן (מקבלין טומאה) אבל מתחלתם הוי גמר דידהו כדמפרש בשמעתין ונראה דשפן קאי אסייף והשחיזן קאי אסכין אע"ג דקתני לשון רבים והוי השתא תוספתא כמו המשנה:

משיצרפם – דקינ"ו בלע"ז:

ליסטאה בליסטיותיה ידע – לפי שהיית לסטים אתה בקי באותן כלי אומנות ליסטיות:

ר' קרו לי – רבן של לסטים וראש להן הייתי:

אתאי אחתיה – דרבי יוחנן אשתו דריש לקיש:

וקא בכיא קמיה – דר' יוחנן להתפלל על בעלה:

עזבה יתומיך אני אחיה ואלמנותיך עלי תבטחו – פסוק הוא בירמיה:

מצטער – מתחרט על שהמיתו שלא היה מוצא תלמיד ותיק כמותו:

דשף דעתיה – נעקרה ממנו דעתו ונשתטה: