מסכת בבא מציעא דף נ״ד ע״א

הבעלים נותנין – על כרחן עשרים ושש שאי אפשר לתת לזה באחד ועשרים שנמצא הקדש נפסד בחמשה סלעים ולבעלים נמי לא פחתינן מן הקרן ששמאה איש אחר הלכך נותנין כ"א לקרן וחמשה לתוספת חומש ועל עילויו של זה שהעלה בדמיו סלע אין מוסיף חומש אלא על קרן ששמאה הוא:

עשרים וחמש הבעלים נותנין שלשים – והתם (ערכין ד' כז:) פריך ונימא לגיזבר אתא גברא בחריקאי הרי בא אחר תחתינו שחפץ ליתן כמה שעולה קרן וחומש שאמרתי ואין הקדש נפסד ולמה נכוף את זה לתת שלשים וסיום המשנה אמר אחד הרי הוא שלי בעשרים ושש. אומר הגעתיך:

ש"מ חומשא מלבר – מדקתני חומש על עשרים סלעים חמש סלעים הרי חומש מן החוץ:

הוא וחומשו חמשה – היינו חומש מלבר שהוא רביע של קרן:

חומש מעכב – אכילה חוץ לחומה עד שיתן החומש:

אכנפשיה – מאיליו אינו בכלל הפדיון שארבעה הזוזים פדו מעשר שהוא כנגדם:

או דלמא ארבעה בחמשה פריק – כך הוא גזירת הכתוב שהחומש מן הפדיון הוא ואין שוה ארבעה נפדין בפחות מחמשה:

או דלמא ד' בה' פריק וחומש מעכב – וא"ת והלא בהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל ומסתמא הוא הדין במעשר וי"ל דודאי אם אמר הוא וחומשו מחולל על פרוטה (פחות) מועיל אבל כי לא מזכיר בהדיא החומש לא מהני:

הדמאי – מעשר שני של דמאי שחייבו חכמים להפריש הלוקח מעם הארץ:

אין לו חומש – אם פודהו בעליו:

ואין לו ביעור – בשנה שלישית שנצטוו ישראל לבער כל מעשרותיהם מן הבית ולתת למי שהם רוצים כדכתיב (דברים יד) מקצה שלש שנים וגו':

אמר רבי נראין כו' – סבר חומש לא מעכב ולכך בשבת חילל אבל בחול לא חילל דחיישינן לפשיעה ובשבת לא חיישינן משום עונג:

הא קרן יש לו – דכל זמן שלא פדאו אסור לאוכלו חוץ לחומה:

מ"ט – אין לו חומש ויש לו קרן:

דמעכב מדאורייתא – במעשר דאורייתא:

איתיה בדרבנן – במעשר דמאי דרבנן:

בשבת – מפני כבוד שבת לא יעכב מלאכול בשביל חומש:

מדקאמר רבי נראין דברי ר' אליעזר בשבת – אבל בחול אינו רואה את דבריו:

מכלל דאיהו אפילו בחול – אמר יאכל ובמעשר ודאי קאמר:

דכ"ע חומש לא מעכב – שיהא האוכלו לוקה עליו משום לא תוכל לאכול בשעריך (שם יב):

והכא בחוששין לפשיעותא – הא דקאמר רבי יהושע לא יאכל מדרבנן קאמר שמא יפשע ויתיאש ולא יתן חומש עוד:

הואיל וגזברין תובעין אותו – את החומש וליכא למיחש לפשיעותא:

נראין דברי רבי אליעזר בהקדש – הואיל וגזברין תובעין אותו:

מכלל דפליג אפילו בהקדש – תימה לישני דה"ק נראין דברי ר' אליעזר לר' יהושע בהקדש שאף ר' יהושע לא פליג אלא במעשר דהכי משני בפ"ק דחולין (דף יב.) ואי גרסינן הכא תרי זימנין נראין ונראין אתי שפיר ולספרים דגרסינן נתן לו מוכח בהדיא דמיירי בהקדש דנתן לו משמע לגזבר:

הרי אמרו – במסכת בכורות בפרק בתרא (ד' נא.):

ונתן הכסף – ואם המקדיש יגאל וגומר ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו:

הקדש אינו מתחלל על הקרקע – הא דאמר שמואל לקמן (בבא מציעא דף נז:) בונין בחול ואח"כ מקדישין למ"ד (חולין דף טז.) תלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש אתי שפיר ואפי' למ"ד חשוב כמחובר מ"מ כיון דאם לא היה קדוש סופו ליעקר מקרי תלוש:

ונתן הכסף וקם לו – וא"ת אי כסף דוקא מטלטלין נמי לא ואי גמרי' מנזקין ועבד דכתיב בהן (שמות כא) ישיב לרבות שוה כסף ככסף א"כ קרקע נמי וי"ל דדרשינן בכלל ופרט ויסף חמישית כלל כסף פרט והיה לו חזר וכלל וכן משמע פ' יש בכור (בכורות ד' נא.) דתנן אין פודין את הבכור בקרקעות כו' ולא בהקדשות ומפרש בגמ' ולא הקדשות בכל אלו והתם גבי בכור דריש בכלל ופרט וכלל וא"ת דאי לא הוה כתב אלא כסף לחודיה ה"א שוה כסף ככסף והשתא דכתיבי כללי ממעטינן קרקעות וי"ל דהכא כסף מיותר דה"מ למכתב חמישית ערכך וגבי בכור נמי ופדויו מבן חדש תפדה בערכך ה' שקלים ומדכתיב כסף למדרשיה לפרטא הוא דאתא:

תרומה – זר האוכלה בשוגג:

אינה משתלמת – מעות אלא פירות חולין שהתשלומין נעשין תרומה כדכתיב בו את הקודש מה שהוא נותן לו נעשה קודש אלמא מידי דחזי להכי בעינן:

שלא מן החולין – מעות או בגדים שוה כסף:

עליו – בכולהו חומשין כתיב יוסף עליו:

עליו לרבות שחומשו כמותו – וא"ת והלא אין חומש מעכב א"כ אין חומש כמותו ובסמוך גבי מעשר נמי אמרינן דאין מוסיף חומש על החומש וי"ל דעליו לא מיירי אלא בדבר שמשלם קרן משלם חומש:

ולא אכלה – דהיא חוזרת בעין:

משלם את הכפל – של קנס גניבה במעות:

דמי תרומה – כמה שהיא שוה לימכר בשוק ודמיה פחותין מדמי חולין שאינה ראויה אלא לכהנים ואינה ראויה בימי טומאתו ואם מטמאה אסורה באכילה לפיכך דמיה מועטים והיינו דקאמר דמי תרומה:

אכלה – בשוגג דלא ידע שהיא תרומה:

שני קרנין – אחד לקרן ואחד לכפל וחומש בשביל אכילתה:

מן החולין – פירות מתוקנין:

והקרן – השני שהוא בא מחמת כפל של קנס גניבה משלם נמי דמי תרומה כלומר מעות כמו שנמכרת תרומה בשוק:

אף אנן נמי תנינא – ה"מ לאתויי מתני' דמייתי בסמוך דמשלם חומשא דחומשא וכיון שנעשה החומש תרומה א"כ משתלם מדבר הראוי להיות קודש ומיהו יש לדחות דמצי לשלם בכל דבר וכי משלם דבר הראוי להיות קודש אז נעשה תרומה אי נמי מהך דהכא עדיפא ליה לאתויי דקתני בהדיא חומש מן החולין: