מסכת בבא מציעא דף ל״ח ע״ב

למאי חזו – דקתני מוכרן:

לגלדאי – לסוך עורות:

לכתישא דגמלא – לכתישא שעל הגמל שגבו כתוש ומסוקב מחמת משאוי איישר"א בלע"ז:

לקנקניו – הכלי שהיה בתוכו יתקלקל אם ישהא בתוכו:

במאי קמיפלגי – ר"מ ורבנן מאחר שמודה ר"מ ביתר מכדי חסרונן:

להפסד מרובה – כגון יתר מכדי חסרונן:

הפסד מועט – כגון בכדי חסרון דריקבון פירות וקילקול הקנקן דיין והחמיץ:

ערב – בגט פשוט (ב"ב קע"ג:):

צידן – במסכת גיטין (דף עד.):

ראייה – בדיני ממונות השני (סנהדרין לא.) שנחלקו בשני מחלוקות במביא שטר ראיה לסתור את הדין בראשונה הלכה כמותו ובאחרונה אין הלכה כמותו:

אמוראי נינהו – רבה אמר בכללא אמר ר' יוחנן ור' אבא אמר לאו בכללא אמר רבי יוחנן אלא יש מהן שהלכה כמותו:

מדרבן שמעון נשמע דמורידין קרוב – הראוי לירש:

בנכסי שבוי – לקרקעות שבוי לעובדן ולשומרן עד שיבאו הבעלים ולקמן פליגי בא אמוראי:

עד כאן לא קאמר רבן שמעון הכא – דמוכרן:

אלא משום דקא כליא קרנא – אם יניחם שם אבל גבי קרקעות וכרמים אע"פ שמתקלקלות קצת לא כליא קרנא:

אי כרב כהנא – דאמר לעיל רוצה אדם בקב שלו:

אי כרב נחמן בר יצחק – דאמר שמא עשאן תרומה ומעשר:

עד כאן לא קאמר רשב"ג כו' אבל הכא אין מורידין – וא"ת והא לקמן מייתי דאית ליה לרשב"ג מורידין וי"ל דמהא ליכא למשמע מינה אבל קשה דמאי מוכיח דחד טעמא הוא מדשמואל דסבר כרשב"ג וסבר מורידין לוכח כן מרשב"ג גופיה וצ"ל דלא שמיע ליה ברייתא דלקמן:

דתרי טעמי נינהו – מתני' ונכסי שבוי ואיכא דאית ליה מוכרין פירות האבודין ולית ליה מורידין:

קרוב – הראוי ליורשו ואין קרוב ממנו:

בששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין – דאם יבאו הבעלים קודם שיאכל זה הפירות יטול זה כשאר אריסין ויחזיר השאר ואם יבאו עדים שמת ירש הכל:

בששמעו בו שמת כ"ע ל"פ דמורידין – אין לפרש בששמעו בב' עדים דא"כ פשיטא דמורידין אלא ששמעו היינו בקול ועד אחד אע"ג דשמעו בו שמת דבפ' ב' דייני גזירות (כתובות דף קז.) גבי אין פוסקין מזונות לאשת איש משמע סוגיא דהתם דהוי בעדות גמורה:

מפסיד להו – ולא יזבל הקרעות ויזרעם תמיד ויכחישם:

כיון דאמר מר – לקמן וכולם שמין להם כאריס אם יבאו הבעלים שמין לזה חלקו בכל שנה שעבד בה כמנהג אריסי העיר אם מחצה אם שליש אם רביע:

אלא מלמד שנשיהם מבקשות לינשא כו' – שילכו בשבי ולא ידעו בניהם אם חיים אם מתים ויהיו נשיהם אלמנות לעולם שאין ב"ד מניחין אותן לינשא ובניהם כיתומים שלא ירשו נכסיהם ושתי קללות הן אחת של חרב ואחת של שבי שמע מינה: אין מורידין:

אמר רבא לירד ולמכור תנן – וא"ת ואמאי לא פריך ממתניתין דהאשה שהלכה (יבמות דף קטז: ושם ד"ה שאין) דקתני מצינו שאין אחים נכנסין לנחלה על פיה ולשני נמי לירד ולמכור תנן וי"ל דמהכא אלימא ליה לאקשויי משום דדומיא דנשותיהם קתני דמשמע כלל כלל לא:

הוה עובדא בנהרדעא – בשבוי שירד יורשו לנכסיו:

ופשטה רב ששת מהא מתניתא – דאין מורידין:

א"ל רב עמרם דלמא לירד ולמכור תנן – [קתני] תנא דאין מניחין אבל לעשות ולאכול וליטול כאריס שפיר דמי:

דמעיילין פילא כו' – ומשני שנוייא דחיקא כמבקש להכניס פיל שהוא חיה גדולה בנקב מחט:

ותלש – פירות שנה זו:

הרי זה זריז – מהיר לזכות בשלו בטרם יפסיד ונשכר בזריזותו:

ואלו הן נכסי שבויין – דאמר אין מוציאין אותם מידו:

היורד לנכסי שבוי אין מוציאין אותו מידו – הוא הדין דאפי' מורידין אותו לכתחילה דהא נטושים מורידין לרשב"ג דאמר הנטושים כשבויין אלא אגב דתנא בסיפא בנטושים מוציאין תנא נמי בשבויין אין מוציאין וא"ת לימא רב הלכה כתנא קמא ושמואל הלכה כרשב"ג וי"ל דלא שמיע להו ברייתא אי נמי איכא דמפכי להו:

שהנטושים כשבוין – ואין מוציאין מידו:

נכסי נטושין – שהנכסים נטושין:

נכסי רטושין – שהנכסים רטושים ולקמן מפרש להו רטושין משמע שעזבום בעלים מדעתם והלכו להם דכיון דהיה לו לצוות הורידו יורשיי לנכסי ולא צוה ש"מ לא ניחא ליה ונטושים שנטשום בעליהם בעל כרחן כגון שנשבו והיינו תנאי דרבן שמעון סבר מורידין ורבנן סברי אין מורידין: