מסכת בבא קמא דף פ״ח ע״א

דאפחתיה מכספיה – והרי בידו למוכרה:

יצא עבד שאין לו אחוה – עם ישראל שאין בא בקהל:

במצות – כל מצוה שאשה חייבת בה עבד חייב בה דגמר לה לה מאשה:

יצא עבד שאין לו אחוה – פי' אין יוצאי חלציו קרויין אחים מה שאין כן בגר ביוצא מחלציו רוצה הקונטרס לפרש:

זוממי עבד – עדים שחייבוהו מיתת בית דין ונמצאו זוממין לא יהרוגו אלמה קים לן דעבד כישראל לענין מיתת ב"ד דתנן במסכת מכות (דף ח:) וישראל לוקה [וגולה] על ידי עבד:

זוממי עבד לא יהרוגו – וכיון דהם לא יהרוגו גם העבד לא יהרג דה"ל עדות שאין אתה יכול להזימה:

תיקשי לך גר – שלידתו והורתו בקדושה אפילו לרבי יהודה יש לו אחוה ופסול למלכות ואפילו לשוטר בעלמא אא"כ אמו מישראל בפרק החולץ ביבמות (דף מה:):

דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו – תימה דתקשה ליה לרבי יהודה מרבית ואונאה וגונב נפש דבכולהו כתיב אחיו ובצדקה נמי . כתיב אחיך האביון ומיהו קצת משמע בפרק קמא דגיטין (דף יב.) דאין כל כך חובה ליתן צדקה לעבד דאמר דרשב"ג סבר יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמי עלאי וגונב נפש נמי לא מחייב בעבד אפי' לרבנן דמבני ישראל כתיב ובהנחנקין (סנהדרין דף פו.) מייתי התם פלוגתא דר' יהודה ורבנן דהכא ורבית ואונאה נמי אין קנין לעבד בלא רבו:

יהא עבד כשר לעדות – תימה הא ילפינן בכל דוכתא ג"ש דלה לה מאשה וכ"ת דאתי. אחין ומרבה עבד ומפיק מג"ש א"כ גם מק"ו דקאמר נפיק וי"ל דכי גמרינן לה לה מאשה היינו להחמיר על העבד לעשותו כישראל לכל הפחות במצות שהאשה חייבת אבל לגרעו מאיש ולפוסלו לעדות כאשה לא נלמוד דמן הדין כשר הוא לעדות דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא ועובד כוכבים אע"ג דאיש הוא מ"מ אין אחיו אבל עבד שהוא איש ואחיו במצות ליתכשר א] ורש"י פירש בפ"ק דגיטין (דף יא) גבי שטרות העולין בערכאות של נכרים כשרים לעדות מן התורה ושמעתין לא. מוכחא הכי:

עדות לא מצית אמרת – דאי לא נפקא לן פסולא מאחיך תיתי מק"ו:

פסולה לעדות – דכתיב גבי עדים זוממין ועמדו שני האנשים ותניא בשבועות (דף ל.) בעדים זוממין הכתוב מדבר דמשמע אנשים ולא נשים קטן נמי מהכא נפקא לן דכתיב אנשים ולא קטנים ועוד דעדות שאי אתה יכול להזימה היא דלאו בר עונשין הוא:

שכן אינה במילה – אע"ג דלא שייכא במילה פירכא היא וי"מ דאין מצווה למול את בנה וליתא דא"כ מאי קאמר קטן יוכיח:

אינן בכל המצות – אלא במקצת דהא אשה מחוייבת בלאוין ועונשין וקטן ישנו במילה:

שאין איש – ולא קרינא בהו שני אנשים:

מגזלן – דראוי לבא בקהל ופסול לעדות דכתיב (שמות כ״ג:א׳) אל תשת ידך וגו' כלומר אל תשת רשע דחמס עד:

מגזלן וחד מהנך – והצד השוה שבהן שאינם זהירים בכל המצות זה מפני רשעו וזה מפני שלא נצטוה:

אלא תיתי מגזלן ומחד מהנך – אין להקשות נילף דממזר ופצוע דכא וכרות שפכה שפסולים לקהל שיהיו פסולין לעדות מגזלן וחד מהנך דמה להצד השוה שבהן שאין זהירים בכל המצות זה מפני רשעו וזה מפני. שאין מצווה:

חייס בנים – יחס בנים:

לא יומתו אבות על בנים – לא יומת שום אדם על פי מי שאין בנו מיוחס ונקרא על שם אביו והיינו עבד:

דאי ס"ד – כוליה קרא לכדאמר בסנהדרין (דף כז:) אתא לפסול קרובים:

לכתוב על בניהם – מדשני למכתב בנים סתמא ש"מ תרתי:

גר אין לו חייס דכתיב וזרמת סוסים זרמתם – ואע"ג דכתיב בלאדן בן בלאדן ה"מ בגיותן אבל נתגיירו הבנים לא נתיחסו אחר אביהם בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב.):

דאי ס"ד גר נמי פסול – דדרשינן על אבות על בנים שאין להם חייס אבות למה לי לאשתנויי בתרוייהו לכתוב ברישיה על בניהם לפסול קרובים ובסיפיה לישתני ולכתוב סתמא על אבות ושמעינן תרתי מדלא כתיב על אבותיהם:

ועבד נפקא לן מק"ו – נראה דלרווחא דמילתא נקטיה כלומר דאפי' תמצא לומר דלא נפיק מגופא דקרא מ"מ אתי בק"ו:

אלא מדכתב רחמנא על בנים – למפסל לעבד שמע מינה גר כשר דתו ליכא קל וחומר:

יש לו חייס למטה – בנו נקרא על שמו:

כתבתינהו לנכסי מלוג – לאחר שנישאת לר' אבא:

בתר דשכיבא – אזל רב שמואל כו':