דלג לתוכן הראשי
כוונות

מסכת בבא קמא דף פ״א ע״ב

תלמוד בבלי, סדר נזיקין · מתחת לכל קטע: רש״י ותוספות · מסכת בבא קמא בדף היומי · משנה מסכת בבא קמא

  1. ולא ממקום שהוא רואה את החמה שנאמר (דברים לג, יד) וממגד תבואות שמש:

    רש״י (1)

    רש״י

    ולא ממקום הרואה את החמה – סביבות צדדין מבחוץ מפני שהוא עיקר האילן שהחמה מבשלת שם את הפרי וממתיקו:

  2. ומעין היוצא תחילה בני העיר מסתפקין ממנו אמר רבה בר רב הונא ונותן לו דמים ולית הלכתא כוותיה:

  3. ומחכין בימה של טבריא ובלבד שלא יפרוס קלע ויעמיד את הספינה אבל צד הוא ברשתות ובמכמרות ת"ר בראשונה התנו שבטים זה עם זה שלא יפרוס קליעה ויעמיד את הספינה אבל צד הוא ברשתות ובמכמרות

  4. תנו רבנן ימה של טבריא בחלקו של נפתלי היתה ולא עוד אלא שנטל מלא חבל חרם בדרומה לקיים מה שנאמר (דברים לג, כג) ים ודרום ירשה

    רש״י (1)

    רש״י

    מלא חבל חרם – מלא חבל של מצודה היה לו בדרומה מן היבשה למשוך רשתו חרם כמו מצודים וחרמים (קהלת ז):

  5. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר תלושין שבהרים בחזקת כל השבטים הן עומדים ומחוברים בחזקת אותו השבט

    רש״י (1)

    רש״י

    בחזקת כל השבטים – כל מי שירצה יטול דהא כמטלטלי ושאר השלל והמלקוח היו:

  6. ואין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק שנאמר (דברים א, ז) פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר בשפלה ובנגב ובחוף הים וגו' וכן אתה מוצא בכנענים ובפריזים ובאמוריים שלפניהם שנאמר ואל כל שכניו אלמא שכניו הכי הוו:

    רש״י (1) · תוספות (1)

    רש״י

    וכן אתה מוצא בכנעני – אע"פ שכתוב כאן הר האמורי אף כנעני ופריזי כך היו להם וישראל שירשו היה להם לכל אחד הר ושפלה ונגב ועמק ארץ שדות ובקעות שקורין כנפיינ"ה לכן נקראת נגב שכל שעה היא נגובה שאין שם צל אילנות וחמה זורחת ומנגבתה:

    תוספות

    אין לך כל שבט ושבט מישראל גרסינן – ובפ' יש נוחלין (ב"ב דף קכב. ושם) גבי חלוקת העולם הבא גרסינן אין לך כל אחד ואחד מישראל כן נראה לר"ת:

  7. ונפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה שהיא מלאה כרכום אמר רב אחא בר יעקב לא נצרכה אלא ליטול הימנו צרור אמר רב חסדא ואפילו בשבת מר זוטרא חסידא שקיל ומהדר וא"ל לשמעיה (למחר) זיל שירקיה:

    רש״י (2)

    רש״י

    אמר ליה לשמעיה – בחול:

    שרקיה – טחיהו בטיט וחברהו יפה:

  8. ומהלכין בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה אמר רב פפא והאי דידן אפילו טל קשי לה:

    רש״י (2)

    רש״י

    והא – קרקע דידן:

    אפילו טל – ירד עליה בלילה קשה לה דריסת הרגל ממחרתו:

  9. ומסלקין לצידי הדרכים מפני יתידות הדרכים שמואל ורב יהודה הוו שקלי ואזלי באורחא הוה מסתלק שמואל לצידי הדרכים א"ל רב יהודה תנאין שהתנה יהושע אפילו בבבל א"ל שאני אומר אפילו בחוצה לארץ

    רש״י (1)

    רש״י

    אפילו בחוצה לארץ – וכ"ש בבבל שמצויין שם שיירות ועוברין ושבים והוצרך להתנות:

  10. רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא אסתלקו לצידי הדרכים הוה קא מפסיע ואזיל ר' יהודה בן קנוסא קמייהו א"ל רבי לרבי חייא מי הוא זה שמראה גדולה בפנינו

    רש״י (2)

    רש״י

    מפסע ואזיל – מיתד ליתד פסיעות גסות ולא היה רוצה להסתלק אל מצר השדה:

    גדולתו – שהוא מראה לנו שהוא ירא שמים מאד ואינו חושש לתנאי שהתנה יהושע ומחזי כיוהרא:

  11. א"ל ר' חייא שמא ר' יהודה בן קנוסא תלמידי הוא וכל מעשיו לשם שמים כי מטו לגביה חזייה א"ל אי לאו יהודה בן קנוסא את גזרתינהו לשקך בגיזרא דפרזלא:

    רש״י (1)

    רש״י

    בגיזרא דפרזלא – כלומר נדוי:

  12. התועה בין הכרמים מפסיג ויורד מפסיג ועולה: ת"ר הרואה חבירו תועה בין הכרמים מפסיג ועולה מפסיג ויורד עד שמעלהו לעיר או לדרך וכן הוא שתועה בין הכרמים מפסיג ועולה מפסיג ויורד עד שיעלה לעיר או לדרך

  13. מאי וכן מהו דתימא חבירו הוא דידע להיכא מסלק דניפסוג אבל הוא דלא ידע להיכא קא סליק לא ניפסוג נהדריה נהדר בי מיצרי קמ"ל

    רש״י (1)

    רש״י

    מאי וכן – פשיטא מאי שנא איהו מחבריה:

  14. הא דאורייתא הוא דתניא השבת גופו מניין ת"ל (דברים כב, ב) והשבותו

    רש״י (1)

    רש״י

    והשבותו – את גופו משמע שאם טעה חבירך אתה צריך להעלותו לדרך:

  15. דאורייתא הוא דקאי בי מיצרי אתא הוא תקין דמפסיג ועולה מפסיג ויורד:

    רש״י (1)

    רש״י

    דאורייתא בי מצרי – יקיף סביבות מצרי הכרמים ולא יעבור בתוכם ויפסידם:

  16. ומת מצוה קנה מקומו: ורמינהי המוצא מת מוטל באיסרטיא מפנהו לימין איסרטיא או לשמאל איסרטיא שדה בור ושדה ניר מפנהו לשדה בור

    רש״י (4)

    רש״י

    איסרטיא – רה"ר ט"ז אמה:

    שדה בור מכאן לאיסרטיא ושדה ניר מכאן מפנהו לשדה בור:

    ניר חרוש ולא זרוע:

    מפנהו – אלמא לא קנה מקומו דאי קנה מקומו מצי בעל השדה של ימין ושל שמאל לעכוביה:

  17. שדה ניר ושדה זרע מפנהו לשדה ניר היו שתיהן בורות שתיהן נירות שתיהן זרועות מפנהו למקום שירצה

  18. אמר רב ביבי במוטל על המיצר מתוך שניתן לפנותו מפנהו לכל מקום שירצה

    רש״י (1)

    רש״י

    על המיצר – מוטל ברוחב הדרך ועוברין ומאהילין עליו עושי טהרות ומטמאות:

  19. אמרי עשרה הני חד סרי הויין מהלכין בשבילי הרשות שלמה אמרה

  20. כדתניא הרי שכלו פירותיו מן השדה ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך שדהו מה הבריות אומרות עליו מה הנאה יש לפלוני ומה הבריות מזיקות לו עליו הכתוב אומר מהיות טוב אל תקרי רע ומי כתיב מהיות טוב אל תקרי רע אין כתיב כי האי גוונא (משלי ג, כז) אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות

  21. ותו ליכא והא איכא דרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרה"ר וצוברו כל שלשים כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ

    רש״י (1)

    רש״י

    כל שלשים יום – שלשים יום רשאי להניחו שם:

  22. והא איכא דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דתניא רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר תנאי ב"ד הוא שיהא זה יורד לתוך שדה חבירו וקוצץ שוכו של חבירו להציל נחיל שלו ונותן לו דמי שוכו של חבירו

    רש״י (2)

    רש״י

    דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה – בפרק הגוזל בתרא:

    נחיל – של דבורים שהלכו לשדה חבירו ונתיישבו על שוכתה של אילן ואם יטול אחד אחד הן פורחות ואובדות מאחר שנתנו עיניהן באותה שוכה לפיכך קוצצה ונותן לו דמים:

  23. ותנאי ב"ד הוא שיהא זה שופך יינו ומציל דובשנו של חבירו ונוטל דמי יינו מתוך דובשנו של חבירו ותנאי ב"ד הוא שיהא זה מפרק את עציו וטוען פשתנו של חבירו ונוטל דמי עציו מתוך פשתנו של חבירו שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ

    רש״י (1) · תוספות (1)

    רש״י

    ומציל דובשנו – זה בא בכדו של יין וזה בא בכדו של דבש ונסדקה חבית של דבש וכן זה בא בחבילת פשתן על חמורו וזה בא בחבילת עצים ומת חמורו של בעל פשתן יפרק זה את עציו וטוענו:

    תוספות

    ונוטל דמי יינו מתוך דובשנו של חבירו – ע"כ מיירי כשעקל בית הבד כרוך עליה דאל"כ לימא ליה מהפקירא קזכינא כדאמר לקמן בפרק בתרא (בבא קמא דף קטו:) וא"ת ואמאי נוטל דמי יינו הא אמר לקמן בפרק בתרא (שם) דאין לו אלא שכרו ומצי' למימר דהך דר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה פליג כדאמר בסמוך ביחידאה לא קאמר וכן משמע בתוספתא. דבתר הך דלא יקוץ קתני הך אבל אין נראה דלמה יטול דמי יינו הלא יכול לומר אני הייתי דוחק ומציל כיון דאוקמה כשעקל בית הבד כרוך עליה שיכול להציל ע"י הדחק ונראה לר"י דההיא דלקמן שבעל היין שפך את יינו מדעתו שיכול לומר בעל הדבש למה שפכת אני הייתי דוחק ומציל אבל הכא מיירי שבא בעל הדבש לשפוך את היין שתנאי ב"ד הוא שאין בעל היין יכול לעכב אלא שופך יינו של חבירו בע"כ של חבירו אלא שנותן לו דמי יינו מתוך דובשנו והשתא הוי כעין ההיא דנחיל של דבורים שקצצו בע"כ להציל נחילו וכעין זה נמי ההיא דפשתן והאי דמשני כיחידאה לא קאמר משום דמסתמא כי היכי דפליגי בההיא דנחיל כדתנן לקמן בפרק בתרא (בבא קמא דף קיד.) פליגי נמי באחריני דחד טעמא הוא:

  24. ביחידאי לא קאמרינן

    רש״י (1)

    רש״י

    דר' יהודה – ודרבי ישמעאל יחידאי נינהו וברייתא דעשרה תנאים סתמא היא:

מקורות הנוסח

  • נוסח הגמרא – מסכת בבא קמא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bava Kamma – תלמוד בבלי (ויקיטקסט) (מקור) · רישיון: CC-BY-SA (ייחוס – שיתוף זהה)
  • רש״י על מסכת בבא קמא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Bava Kamma – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תוספות על מסכת בבא קמא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot on Bava Kamma – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)

חלוקת רש״י ותוספות לקטעי הגמרא נעשתה לפי הדיבור המתחיל; במקומות מעטים ייתכן שפירוש מופיע קטע אחד לפני או אחרי מקומו.