מסכת בבא קמא דף קי״ג ע״א

אבל איתיה במתא לא – משמתינן ליה דהנהו איתתא ושיבבי לא עבדי שליחותם:

דאמרי שליחא דבי דינא אשכחיה ואמר ליה – אלא משדרינן ליה עוד שליחות אחרינא בתריה:

ולא אמרן אלא דלא חליף אבבא דבי דינא – כי אתי ההוא פלוני לביתיה לית ליה אורחא לבבא דבי דינא אבל חליף אבבא דבי דינא לא סמכינן אשיבבי דאמרי בי דינא אמרי ליה:

אישתלי – שכחו שליחותם קודם ששב אותו פלוני לביתו:

עד דאתא לבי דינא לא קרעינא ליה – ואע"ג דאמר אתינא אתינא:

על דלא ציית לבי דינא – שאמרו צא תן לו ולא קיים:

עד דציית דינא – ויפרע לו:

לא מקרעינן ליה – ואע"ג דאמר פרענא:

ולא היא כיון דאמר דצייתנא קרענא – לאלתר דדלמא לית ליה זוזי השתא וטרח אבל באתא לדינא כל כמה דלא אתי אפקרותא הוא:

קובעין זמן – ליום שני בשבת ואם לא יבא מזמנין אותו ליום חמישי ואם לא יבא מזמנין אותו ליום שני ועד למחר לא כתבינן פתיחא שכל היום ממתינין שמא יבא:

לא יהבינן זימנא ביומי ניסן – אין מזמנין אדם לדין בניסן ובתשרי שהן זמן קציר ובציר:

אבל לבתר ניסן – שולחים שיבא ביום פלוני באייר:

לבני כלה בכלה – באין לשמוע הדרשה בכל שבת אין אומרים לו בא ביום שני לדין דממנע ולא אתי לכלה:

בריגלא – באין לשמוע הלכות הרגל קודם הרגל ל' יום:

כי אתו – תובעין לקמיה דרב נחמן ביום כלה להזמין בעלי דינין לדין:

אמר להו וכי לדידכו כנופייכו – לצורך דינכם הקהלתי אתכם:

מטה ושלחן מהו – כיון דמידי דקאי בגו בית' הוא ולא מתחזי לעלמא כי פרה וחמור וליכא זילותא דאבוהון או דלמא כיון דנפקי ועיילי אינשי לביתייהו וחזו להו איכא זילותא:

דאמרי שליחא דבי דינא אשכחיה ואמר ליה – אלא משדרינן ליה עוד שליחות אחרינא בתריה:

ויחכם עוד – כפרה וחמור כן מטה ושלחן:

מתני' אין פורטין – להחליף סלעים בפרוטות מיד מוכסים ליטול הפרוטות מתיבתן שנותנין בה מעות המכס וכן מכיס של גבאי המכס שגובה כסף גולגולת וארנונא לפי שהן של גזל:

מתוך ביתו – של מוכס ממעות שלו:

או מן השוק – אם יש לו מעות בשוק שאין לוקח מתיבת המכס:

אין פורטין לא מתיבת המוכסין – לרבנן דאמרי סתם גזילה לא הוי יאוש בעלים א"ש ומ"מ קתני דנותן דינר ויחזיר לו השאר הואיל ואין ידוע בברור שהם של גזל ור"ש נמי דאמר סתם גזילה הוי יאוש בעלים דהשתא ה"ל יאוש ושינוי רשות מ"מ אין פורטין משום דדבר מגונה הוא דתיבה וכיס מיוחדת להצניע שם גזילות שלהם ודרכו כל שעה להניח שם:

גמ' אבל נותן לו דינר – היה חייב לו פרוטות למוכס מן המכס בשוה חצי דינר ואין לו הפרוטות נותן לו דינר כסף ומקבל הימנו פרוטות בשוה חציו מפני שהוא כמציל מידו:

דינא דמלכותא דינא – וזה שקיבל את המכס מן המלך בדבר קצוב כך וכך לשנה אין גזלן:

שאין לו קצבה – אלא נוטל ככל חפצו:

מאליו – שלא מאת המלך אפי' יש לו קצבה:

כדי להבריח את המכס – ואע"פ שאין כוונתו להנאת לבישה אלא להבריח בו בלבישת כלאים:

דינא דמלכותא דינא – ונמצא שגוזל את המוכס ישראל זה שקיבל את המכס מיד המלך נכרי בהיתר:

ומר סבר דבר שאין מתכוין מותר – ושרי אפי' ללבוש והא נמי דתניא מוכרי כסות מוכרין כדרכן ומוקי בבמה מדליקין (שבת דף כט: ושם) כרבי שמעון דשרי דבר שאין מתכוין התם נמי שרי אף ללבוש ולא שישאם דוקא על כתיפיו:

נודרין – קונם כל פירות עלי אם אין תבואה זו של בית המלך:

הורגים – רוצחים:

חרמים – בעלי תיגרה ומריבה וגוזלי ממון:

נודרין להרגים – בנדרים (דף כח.) מפרש דאמר בשפתיו סתם יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם אינם של תרומה ומחשב בלבו היום דאין נאסר אלא אותו יום בלבד ואע"ג דדברים שבלב אין דברים משום אונסא שרו ליה הכי מפרש התם וה"ה שיכול לחשוב בלבו שעה אחת או רגע וכן נוהגים כשהאנסים מדירים היהודים הדרים תחתיהם שלא יצאו לדור בעיר אחרת יכולין לידור סתם שלא יצאו ובלבם יחשבו היום ואפי' הוא מפרש בשפתיו שלא יצא ממנו כל ימי חייו יכול להערים ולחשוב בלבו שום תנאי ואם מבטל בשפתיו בלחש כ"ש דהוי ביטול גמור :

במוכס שהוא כנעני אנס – ואין לחוש אם גוזלו היכא דליכא חילול השם שאין מבין שזה מכזב:

באין עליו בעקיפין – בחכמה עד שפוטרין את הישראל:

אחרי נמכר – בעבד עברי הנמכר לנכרי בשוק משתעי: