דלג לתוכן הראשי
כוונות

מסכת עבודה זרה דף ד׳ ע״ב

תלמוד בבלי, סדר נזיקין · מתחת לכל קטע: רש״י ותוספות · מסכת עבודה זרה בדף היומי · משנה מסכת עבודה זרה

  1. (במדבר כד, טז) ויודע דעת עליון אפשר דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון מי הוה ידע

    תוספות (1)

    תוספות

    ויודע דעת עליון – משמע מעצמו ולא בנבואה ולהכי פריך דעת בהמתו לא הוה ידע:

  2. מאי דעת בהמתו לא הוה ידע בעידנא דחזו ליה דהוה רכיב אחמריה אמרו ליה מאי טעמא לא רכבתא אסוסיא אמר להו ברטיבא שדאי ליה מיד ותאמר האתון הלא אנכי אתונך אמר לה לטעינא בעלמא

    רש״י (2)

    רש״י

    ברטיבא – באחו:

    שדאי ליה – השלכתיו לרעות:

  3. אמרה ליה אשר רכבת עלי אמר לה אקראי בעלמא אמרה ליה מעודך ועד היום הזה ולא עוד אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה כתיב הכא ההסכן הסכנתי וכתיב התם (מלכים א א, ב) ותהי לו סוכנת

    רש״י (1)

    רש״י

    סוכנת – לשון מחממת:

  4. אלא מאי ויודע דעת עליון שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה והיינו דקאמר להו נביא (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה'

    רש״י (1)

    רש״י

    מן השטים ועד הגלגל – עד באכם אל הגלגל שהפלתי לפניכם שונאיכם:

  5. א"ר אלעזר אמר להן הקב"ה לישראל עמי ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים שאם כעסתי עליכם לא נשתייר מעובדי כוכבים משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק (במדבר כג, ח) מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'

  6. וכמה זעמו רגע וכמה רגע אמר אמימר ואיתימא רבינא רגע כמימריה ומנלן דרגע הוה ריתחיה דכתיב (תהלים ל, ו) כי רגע באפו חיים ברצונו ואיבעית אימא מהכא (ישעיהו כו, כ) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם

    רש״י (1) · תוספות (2)

    רש״י

    כי רגע באפו – אלמא דרגע הוי אפו:

    תוספות

    רגע כמימרא – וא"ת מה היה יכול לומר בשעה מועטת כזאת ויש לומר היה אומר כלם והקב"ה הפכו ואמר מלך כדכתיב (במדבר כ״ג:כ״א) ותרועת מלך בו ורבי אליהו היה מפרש שאין צריך רק להתחיל קללתו באותו רגע תדע שהיה רוצה להאריך בקללתו כדאיתא בחלק (סנהדרין דף קה:) מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו:

    ה"ג ומנלן דרגע הוי ריתחיה שנאמר כי רגע באפו – ול"ג ומנלן דרגע כמימריה דאם לא כן היכי מפיק מהאי קרא דרגע כמימריה:

  7. אימת רתח אמר אביי בתלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא כל שעתא ושעתא מחוור חיורא כל שעתא אית ביה סורייקי סומקי ההיא שעתא לית ביה סורייקי סומקי

    רש״י (1) · תוספות (1)

    רש״י

    סורייקי – נוקייש לשון לע"ז כמו חוטין חוטין ולשון ישמעאל קורין לחוט סוריאק:

    תוספות

    בתלת שעי קמייתא – פי' בשלישית כדאמרינן בסמוך בשעה שהחמה זורחת מלכי מזרח ומערב מניחים את כתריהן ודרכן של מלכים לעמוד בג' שעות כדאמרינן פ"ק דברכות (דף ט:):

  8. רבי יהושע בן לוי הוה מצער ליה ההוא מינא [בקראי יומא חד] נקט תרנגולא [ואוקמיה בין כרעיה דערסא] ועיין ביה סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה כי מטא ההיא שעתא נימנם

  9. אמר שמע מינה לאו אורח ארעא למיעבד הכי [ורחמיו על כל מעשיו כתיב] וכתיב (משלי יז, כו) גם ענוש לצדיק לא טוב

    רש״י (1) · תוספות (1)

    רש״י

    לאו אורח ארעא – לכוין שעת זעמו:

    תוספות

    שמע מינה לאו אורח ארעא – לספרים דגרסי' ההוא עובד כוכבים ניחא דעובדי כוכבים לא מעלין ולא מורידין (לקמן עבודה זרה כו.) והוא שבקש לקללו להזיקו בקללתו נתכוין ולא להרגו ולא דמי להורדה לבור ואפילו לספרים דגרסי ההוא מינא אע"פ שהכופרים מורידין לבור נמי ניחא דודאי ביקש להרוג בקללתו ומ"מ קאמר בתר הכי ש"מ לאו אורח ארעא כי לא היה לו לדחוק בידי שמים ולהעניש מי שאינם רוצים להעניש אע"פ שבזמן הבית הי' מותר להרגו בידים:

  10. תנא משמיה דר"מ בשעה שהמלכים מניחין כתריהן בראשיהן ומשתחוין לחמה מיד כועס [הקב"ה] אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד דלמא כיון דמפקיד דינא דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי

    רש״י (1)

    רש״י

    בתלת שעי קמייתא – בשעת חרון:

  11. אי הכי דצבור נמי דצבור נפישא זכותיה אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא כיון דאיכא צבורא דקא מצלו לא קא מדחי

    רש״י (2) · תוספות (1)

    רש״י

    דצפרא נמי – בתפלת יוצר:

    צבורא מצלו – שחרית בכל מקומות. תפלת מוספין הואיל וזמנה כל היום והיא שיחת שחרית וצהרים יש שמתפללין אותה בבקר ויש מאחרין:

    תוספות

    כיון דאיכא צבורא דמצלי לא מדחי – פי' ר"ת הא דמשמע הכא דמהני אפי' כשהצבור מתפללין במקום אחר היינו דוקא דלא מדחי אבל אינה נשמעת אלא במקום שהצבור מתפללין כדאמרינן בפ"ק דברכות (דף ו.) אין תפלתו של' אדם נשמעת אלא עם הצבור:

  12. והא אמרת שלש ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה איפוך

    רש״י (1)

    רש״י

    והא אמרת – ראשונות יושב ועוסק בתורה שניות דן והכא אמרת בקמייתא דן:

  13. ואיבעית אימא לעולם לא תיפוך תורה דכתיב בה אמת דכתיב (משלי כג, כג) אמת קנה ואל תמכור אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין דין דלא כתיב ביה אמת הקב"ה עושה לפנים משורת הדין:

    רש״י (2)

    רש״י

    אמת קנה – הוצא הוצאות על תלמוד תורה:

    ואל תמכור – בחנם למוד אחרים:

  14. יום מעיד טרף בעגל סימן: גופא אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב (דברים ז, יא) אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכרן

    רש״י (2)

    רש״י

    דין לא כתיב ביה אמת – והא דכתיב (תהילים י״ט:י׳) משפטי ה' אמת במשפטים הכתובים בתורה וציום לישראל קא משתעי דלעיל מיניה כתיב פקודי ה' ישרים: מוספי כל השנה הן שבח וסיפורי מעשה אבל מוסף ראש השנה מתוך שהוא מתפלל מלכיות זכרונות שופרות מיפקד דינא טפי ואל יפרוש אדם עצמו מן הצבור:

    ולא למחר לעשותם – דאין מצות לעתיד:

  15. אמר רבי יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות אותם לעולם הבא שנאמר (ישעיהו מג, ט) יתנו עידיהם ויצדקו ישמעו ויאמרו אמת יתנו עידיהם ויצדקו אלו ישראל ישמעו ויאמרו אמת אלו עובדי כוכבים

  16. ואמר רבי יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות וטורפות אותם לעובדי כוכבים לעולם הבא על פניהם שנאמר (דברים ד, ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים נגד העמים לא נאמר אלא לעיני העמים מלמד שבאות וטורפות לעובדי כוכבים על פניהם לעוה"ב

  17. וא"ר יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר (דברים ה, כו) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וגו'

    רש״י (1)

    רש״י

    לא עשו ישראל את העגל – כלומר גבורים ושליטים ביצרם היו ולא הי' ראוי להתגבר יצרם עליהן אלא גזירת מלך היתה לשלוט בם כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שאם יאמר החוטא לא אשוב שלא יקבלני אומרים לו צא ולמד ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה:

  18. והיינו דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב (תהלים קט, כב) ולבי חלל בקרבי

    רש״י (3)

    רש״י

    מי יתן והיה לבבם זה וגו' – בסיני נאמר. אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו:

    [לאותו מעשה – דבת שבע]:

    לבי חלל – יצר הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי:

  19. ולא ישראל ראוין לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים אלא למה עשו

מקורות הנוסח

  • נוסח הגמרא – מסכת עבודה זרה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Avodah Zarah – תלמוד בבלי (ויקיטקסט) (מקור) · רישיון: CC-BY-SA (ייחוס – שיתוף זהה)
  • רש״י על מסכת עבודה זרה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Avodah Zarah – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תוספות על מסכת עבודה זרה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot on Avodah Zarah – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)

חלוקת רש״י ותוספות לקטעי הגמרא נעשתה לפי הדיבור המתחיל; במקומות מעטים ייתכן שפירוש מופיע קטע אחד לפני או אחרי מקומו.