מסכת עבודה זרה דף מ״ג ע״א

הני אין – שמשין שבמרום. אבל צורת דרקון דאינה במרום שריוה:

מניקה – אשה מניקה בן:

סר אפיס – שסר ונעשה שר:

והפיס את כל העולם – בשני רעבון. והפיס כמו והפיס דעתו. אלמא פרצוף אדם לרבי יהודה אסור:

והוא דנקט גריוא וקא כייל – אסור על שם יוסף אבל פרצוף אדם גרידא שרי בהנאה:

רשב"ם גריס סר אפס – כלומר אמרו לו עיין ותדקדק כי אפס תבואה וכן נמצא הרבה סר [לשון סר] סכינא (חולין יח.) סייר נכסי (שם דף קה.):

ציצין – תרגום של סנפיר. לשון אחר כמו שערות:

פרקיו – חליותיו:

הלכה כר"ש – שאם אין לו ציצין מותר:

הלכה כר"ש בן אלעזר – פי' רשב"ם ואפילו אי משכחת תנא דפליג:

בריבי – כלומר אדם גדול וכן קורין לו בכינוי:

מצא טבעת – ולא הגביהה עד שבטלה העובד כוכבים:

סטרו – הכהו על הלחי:

ש"מ עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו – תימה אמאי לא נקט נמי ש"מ ישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים דאי משום דמשנה היא לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נב:) הא דעובד כוכבים מבטל נמי מתני' היא ויש לומר משום דפשיטא ליה לא איצטריך לאשמועינן דהא לקמן גבי מתני' נמי פריך פשיטא והוצרך להעמידה שיש לו בה שותפות ואפ"ה אין כאן רבותא אלא מן הדיוק ישראל הוא דאינו מבטל אבל עובד כוכבים מבטל אף על גב דאית ליה שותפות וקמשמע לן דישראל אדעתא דעובד כוכבים פלח אבל ישראל אחר שאין לו בה שותפות כלל פשיטא לן דאינו מבטל ולכך פשיטא כאן דלא היה לו שותפות:

זוטו של ים – לשון ים החוזר לאחוריו עשר וחמש עשרה פרסאות ושוטף כל מה שמוצא בדרך חזרתו וכן עושה בכל יום:

שלולית – כשהנהר גדל ויוצא על גדותיו ופושט:

מתייאשין מהן – וכיון דאייאש עובד כוכבים בטלה מדעתיה דלא למפלחה ותו לא צריך לבטולה:

ולית ליה (המציל) כו' – וא"ת תקשה ליה אמתני' דקתני מתני' מצא תבנית יד וכו' הרי אלו אסורין ורמינהי המציל כו' וי"ל דמתני' איכא לשנויי דמצא במקום שאין רבים מצויין אבל הכא בעובדא דבריבי קתני שהיה מהלך בדרך:

מאיסורא מי מייאש – עדיין העובד כוכבים שאיבדה קורא לה עבודת כוכבים דמימר אמר וכו':

איידי דדמיה יקרים מזבין לה לעובד כוכבים – והא דאמרי' לקמן (עבודה זרה דף נג.) מכרה או משכנה (לצורך) [לצורף] ישראל מותרת משום דבטלה וקא מפרש דה"ה כשאינו צורף נמי מדפריך עלה מההיא דהלוקח גרוטאות ולא קאמר דאיידי דדמיה יקרים מזבין לה לעובד כוכבים וי"ל דשאני הכא דאיכא תרי ספיקי לאיסורא שמא עובד כוכבים ימצאנה ויעבדנה ואף אם ימצאנה ישראל שמא איידי דדמיה כו' אבל התם ליכא אלא חדא ספיקא דהא קיימא היא ביד ישראל ולהכי ודאי מבטל לה:

דמות צורות לבנות – גרסינן:

כזה ראיתם – כדי לבדקן אם יהיו דבריהם מכוונים:

לא תעשון כדמות שמשי – הכא לא גרסינן במרום:

שאפשר לעשות כמותן – ממש כגון שמשין של מטה חצר ואולם והיכל ומנורה אבל שמשין של מעלה שאי אפשר לעשות כמותן ממש אלא ציור דוגמתן מותר:

בית תבנית היכל – בארכו ורחבו ורומו ושיעור מדת פתחיו אבל אם נשתנה במקצת מותר:

אבל עושה – מנורה של חמש נרות ושל ששה ושל שמונה שאינן דומין לשל מקדש. ושל שבעה לא יעשה שהיא כשל מקדש ואפילו של שאר מיני מתכות שאף היא אע"פ שאינה של זהב כשרה במקדש כדילפי' בהקומץ רבה (מנחות דף כח:) מכלל ופרט וכלל אבל של עץ שרי דאינה כשרה במקדש דהפרט מפורש מתכת:

אכסדרה תבנית אולם – שהאולם היה פרוץ במלואו לרוח מזרחית וה"נ אמרינן בלא יחפור (ב"ב דף כה:) עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת ומ"מ קרי ליה פתח האולם בהרבה מקומות בתלמוד כמו פתח המשכן שהיה פרוץ במלואו לרוח מזרחית וקרי ליה פתח בפסוק:

רבי יוסי בר יהודה אמר אף של עץ לא יעשה – שאף היא כשרה במקדש:

ומלכות בית חשמונאי עשאוה במקדש של עץ לאחר שטימאו יונים את ההיכל ונטלו כל כליו וגברה יד בית חשמונאי ונצחום. דרבי יוסי בר יהודה דריש ליה בריבויי ומעוטי ועשית מנורת ריבה זהב טהור מיעט מקשה תיעשה המנורה חזר וריבה ריבה כל מילי ומיעט חרס:

בבעץ – בדיל:

לא תעשון אתי' – תימה כיון דפרצוף אדם לחודיה אסור אמאי אצטריך לאסור דמות שמשים שבמרום וי"ל דודאי ליכא למעלה שום מלאך ושרף ואופן וכרוב כדמות אדם ממש דה"נ אמרינן בפ"ק דחגיגה (דף טו.) דליכא עורף וא"ת כיון דפרצוף אדם לחודיה אסור אמאי איצטריך לאסור דמות ארבעה פנים בהדדי תיפוק ליה דאיכא דמות אדם וי"ל לחייב אף כשמצא פרצוף אדם והשלים לד' פנים אי נמי לעבור בשני לאוין ויש לדקדק מדלא קאמר אלא ש"מ דדרשא דלא תעשון אתי אתיא אליבא דכולי עלמא ואפילו אליבא דרבא דאוקי מתני' דלעיל כולה במוצא ולדידיה לא תידוק מיניה דעשיית אדם מותרת דודאי אסורה היא וכן משמע לקמן דקאמר טבעת שחותמה שוקע אסור לחתום בה ומסתמא היינו בפרצוף אדם דאין רגילין לחתום בצורת כוכבים ומזלות וכן הלכה דפרצוף אדם אסור לחתום ואסור לעשות ומיהו אותם צורות אדם שצובעים בסדינים בצבעים וכן ברקמה מותרין כיון שאין להם פרצוף שלם אלא חצי פרצוף:

המשמשין לפני במרום – אלמא שמשין עליונים קאסר: