מסכת עבודה זרה דף כ״ה ע״א

וידום השמש – ביהושע כתיב כשנלחם עם חמשת המלכים הצרים על הגבעונים. והכא נקט לה משום דפליגי לעיל ר"א ורבי שמואל בר נחמני במדרש פסוקא דוישרנה ופליגי נמי במדרש דויעמד השמש:

וידום – שתק מלומר שירה שבכל עת לכתו אינו שותק ובעמידתו שותק ויהושע אומר שירה בשבילה דכתיב אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' וגו':

עד יקום גוי – ינקום ישראל מאויביו:

הלא היא כתובה על ספר הישר – שעתיד ליעשות לי נס:

ספר אברהם כו' – היינו ספר בראשית שמעשה אבות כתובים בו:

מות ישרים – בלעם מבקש על עצמו שימות מיתה של גויעה כמותן:

והיכא רמיזא – בבראשית שעתיד יהושע לבא לנס זה. יהושע משבט אפרים בא כדכתיב (במדבר י״ג:ח׳) למטה אפרים הושע בן נון [וכתיב באפרים וזרעו יהיה] מלא הגוים כל הארצות נתמלאו מיראתו ומאימתו זרעו של אפרים יהיה מלא הגוים אדם נוצח כאן מלחמה ואין בני אספמייא יודעין בה אבל בשעה שעמדה לו חמה ליהושע נראה לכל העולם ויראו מפניו:

ספר משנה תורה וספר שופטים – ל"ג הכא ואגב ריהטא דגירסא דלקמן ניקבעה היא ושבשתא היא דהא לא רמיזא ביה:

ויעמד השמש – יש במשמעה שתי עכבות אחת בחצי השמים והיינו בחצי היום ואחת סמוך לשקיעתו:

דכתיב ולא אץ לבוא – אלא שהה כיום תמים דהיינו עשרים וארבע שעות דיום אינו תמים ושלם אלא עם לילו:

עשרים וארבעה – היה אותו יום מעלות השחר עד יציאת הכוכבים ויום תמים אכולה מילתא קאי אהלוך ואעמידה:

אזיל שית – עד חצי השמים:

וקם שית – דכתיב ויעמד השמש:

ואזיל שית – עד ערב וקם שית כדכתיב ולא אץ לבוא:

כולה מילתא – הילוכו ועמידתו כיום תמים עשרים וארבע של יום ולילה דשאר ימים:

ל' ושית – דיום תמים דקרא אעמידה לחוד קאי:

ארבעים ושמונה – דיום תמים דקרא אשהיה דשקיעה קאי וקמייתא דלא כתיב ביה כיום תמים סתם עמידה שנים עשר שעות כעמידה שדרכו לעמוד ולשתוק בלילה:

איכא דאמרי – הנך שיעורי דהנך רבנן בתוספתא שניתוסף על היום קאמרי להו:

רבי יהושע בן לוי אמר עשרים וארבע – הואי התוספתא ויום תמים אעמידה קאי:

ור"א אמר ל"ו – הוי תוספתא ויום תמים דקרא אעמידה דלא אץ לבוא קאי וקמייתא סתמא י"ב שעות כתורת לילה:

ור' שמואל בר נחמני – סבר דכיום תמים אעמידה דולא אץ לבוא קאי ומיהו מקיש עמידתו דחצי השמים לביאתו דלא אץ לבוא:

נקדימון בן גוריון גמרא – שהלווהו הגמון אחד עשר מעינות כו' במסכת תענית בפ' סדר תעניות אלו (תענית דף יט:):

למשה – במלחמת סיחון:

למשה ליהושע ולנקדימון – הא דלא קחשיב נמי יעקב כי שם לא היו רק תשלומין כדאמרי' (חולין דף צא:) שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו ומהאי טעמא נמי לא חשיב חזקיה שלא היו רק תשלומין ליום שנתקצר בימי אחז והר"ר אלחנן אומר דההוא מעשה דחזקיה לא היה אלא אות בעלמא שהרי לא עמד השמש כלל במקום אחד אלא שהלך לאחוריו דבבראשית רבה איכא נמי למ"ד וישם ה' לקין אות מלמד שהעמיד לו גלגל חמה:

לא היה כיום ההוא – במעשה דיהושע כתיב:

אבני ברד – דלא היו במשה:

ויאמר ללמד בני יהודה קשת – בקינה שקונן דוד על שאול כתיב:

הלא היא כתובה – דבני יהודה היו מושכי קשת:

יד כנגד עורף – המושך בקשת נותן ידיו כנגד עיניו דהיינו מול העורף הטרי"ל בלע"ז:

דכתיב – במשנה תורה ועשית הישר והטוב:

איזהו היא מלחמה שצריכה לימוד כו':

ומנלן – דקרא ביהודה כתיב:

דכתיב – ברישא דסיפרא מי יעלה בתחלה אל הכנעני להלחם בו ויאמר השם יהודה יעלה אלמא סתם מלחמה דסיפרא איהודה קיימי:

וירם הטבח את השוק ואת העליה – משום פלוגתא דהני אמוראי גופייהו נקט לה:

והעליה – מה שעליה:

דמסמכא שוק לאליה – השוק סמוך לאליה שהאליה מלמעלה ונסמכה על השוק ושוק הוא עצם של צומת הגיד הממוצע בין קולית לארכובה ואיברים התחתונים סומכין את העליונים:

דמחית – מניח חזה על השוק גבי חזה ושוק של שלמים בשעת תנופה וההיא סעודתא אע"פ דזבח הוה כדכתיב (שמואל א ט׳:י״ג) כי הוא יברך (את) הזבח לא הוה חזה ושוק דידהו לכהן דבמה קטנה הוה וקיימא לן בפרק בתרא דזבחים (דף קיט:) חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה:

שופי – כף הירך הסובב עצם הקולית וקורין פולפ"א:

לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים – שהנשים דעתן קלות ושתיהן תתרצינה לעבירה: