דלג לתוכן הראשי
כוונות

ספר הזוהר – חלק ב, דף קכא ע״א

ואנשי קדש תהיון לי

״ואנשי קדש תהיון לי וגו'״ רבי יהודה פתח (איוב כח יב) ״והחכמה מאין תמצא, ואיזה מקום בינה״ - זכאין אינון ישראל דקב"ה בעי ליקרא לון יתיר (נ"א ביקרא דלהון) על כל שאר בני עלמא. * בקדמיתא אמר לון (שמות יט ו) ״ואתם תהיו לי ממלכת כהנים״; * לא אעדי רחימותא סגיאה מנהון עד דקרא לון ״וגוי קדוש״, דאיהו יתיר; * לא אעדי רחימותא מנהון עד דקרא לון (דברים יד ב) ״כי עם קדוש אתה״; * לא אעדי רחימותא מנהון עד דקרא לון ״ואנשי קדש תהיון לי״ - דאיהו יתיר מכלא.

כתיב ״והחכמה מאין תמצא״ - אורייתא מחכמה נפקת, מאתר דאקרי קדש, והחכמה נפקת מאתר דאקרי קדש הקדשים. רבי יצחק אמר, וכן יובלא אתקרי קדש, דכתיב (ויקרא כה יב) יובל היא קדש תהיה לכם, וישראל כלילן מנייהו, הדא הוא דכתיב ואנשי קדש תהיון לי.

בקדמיתא קדוש והשתא קדש - מה בין האי להאי? אמר רבי יוסי, דא לעילא לעילא, ודא לאו הכי, דכתיב (ישעיה ד ג) ״והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו״, בהאי אתר אקרי

מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.

האם התשובה עזרה לך?