ספר הזוהר – חלק ב, דף קיד ע״א

:: אמרו המגיהים, מצאנו ראינו הפקודים האלה בהעתקות הנמצאות עמנו היום מוטעים, לכן אל נא ישיתו המעיינים עלינו חטאת, ועם העתקות מדויקות יתקנו המעוות, וישימו העקוב למישור, וכעת הגהנום כיד ה' הטובה עלינו

רעיא מהימנא: ״כי ינצו אנשים״ (שמות כא כב) -- אלין מיכאל וסמא"ל, ״ונגפו אשה הרה״ -- דא כנסת ישראל, ״ויצאו ילדיה״ -- בגלותא, ״ענוש יענש״ -- דא סמא"ל, ״כאשר ישית עליו בעל האשה״ -- דא קודשא בריך הוא.

פקודא בתר דא להשיב אבדה, ואבתריה להשיב הגזל. אמר בוצינא קדישא: קודשא בריך הוא עתיד לאהדרא לך אבדה דאבדת בגין ערב רב, ודא כלה דילך, דבזמנא דעבדו ערב רב ית עגלא נפלת כלה דילך. הדא הוא דכתיב (שמות לב יט) ״וישלך מידו את הלחת״. ואתמר בך ״לֵך רד״. התם קא רמיז נחיתו דילך בגלותא רביעאה.