ספר הזוהר – חלק ב, דף ע ע״א
פסקא
רזא דרזין: ״ואתה תחזה מכל העם״. (בראשית ה א) ״זה ספר תולדות אדם״-- דא ספר מאינון ספרין סתימין ועמיקין, (נ"א דא ספרא מאינון סתימין ועמיקין).
אמר רבי שמעון, ארימית ידי בצלו למאן דברא עלמא, דאף על גב דבהאי קרא גלו קדמאי סתימין עלאין, אית לאסתכלא ולעיינא ברזין דספרא דאדם קדמאה, דמתמן אתמשכא ספרא גניזא דשלמה מלכא. 'זה' דתליא ביה כלא, 'זה' אילנא דחיי, 'זה' ולא אחרא דגלי, (מאי) 'זה' כמה דאת אמר (שמות יב ב) ״החדש הזה לכם ראש חדשים״, זה ניסן ולא אחרא. זה ספר לאשגחא ולגלאה תולדות אדם, אילנא דגלי תולדות אדם, ועביד איבין לאפקא לעלמא; 'זה ספר' למנדע חכמתא סתימא ועמיקא דאתמסר לאדם קדמאה בדיוקנא דבני נשא, חכמתא דא אתמסר לשלמה מלכא, וירית לה וכתב בספריה.
אוליפנא דמשה אתקשי בדא, עד דאתת שכינתא ואוליפת ליה, והיא חמאת וברירת לכל אינון גוברין דאתחזון בפרצופא, ותמן אוליף משה חכמתא דא ועייל בגויה, הה"ד ״ואתה תחזה מכל העם״ - ההוא דכתיב ביה (תהלים קב כח) ״ואתה הוא ושנותיך לא יתמו״, (נחמיה ט ו) ״ואתה מחיה את כלם״, (תהלים ג ד) ״ואתה יהו"ה מגן בעדי״. "ואתה תחזה" ותסתכל בהא, אנת ולא אחרא, למנדע ולאסתכלא בשתין רבוא.
בשית סטרין אית לאסתכלא בדיוקנין דבני נשא, ולמנדע חכמתא על בורייה, ואלין אינון:1 בשערא, בעיינין, בחוטמא, בשפוון
מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.