ספר הזוהר – חלק ב, דף מ ע״ב

משום ״כי בחפזון יצאת וגו'״, וכתיב ״ולא יכלו להתמהמה״.

תא חזי, כד עאלו ישראל לארעא, עאלו גזירין ואתפרעו. ומה כתיב (דברים ח ט) ״ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם״? מאי "במסכנות"? -- לחם עני. אמאי אקרי "לחם עני"? משום דקיימא סיהרא בפגימותא, ולא מתברכא משמשא ולא מתנהרא מן שמשא, כמה דאת אמר (ד"ה א כט יא) ״כי כל בשמים ובארץ״. ולא אתנהרא (מכל) מיובלא. מאי טעמא? משום דלא אתפרעו. אבל הכא דאתגזרו ישראל ואתפרעו ״לא תחסר כל בה״ כתיב. ועל דא ״לא במסכנות תאכל בה לחם״ - מאי טעמא? משום ד״לא תחסר כל בה״, כמה דחסרו ליה במצרים.

ובכל שתא ושתא דוכרנא דמצרים קא עבדי ישראל ואכלי, ולא אשתצי מדרי דרין, ובגין דלא אתפרעו הכא במצרים, חסרו ליה להאי 'כל', וקיימא סיהרא בפגימותא, ואקרי לחם עני, עני, כתרגומו מסכנות. ומאי דאכלו ליה תמן בארעא, בגין דוכרנא דמצרים הוה, והאי לדרי דרין, ולזמנא דאתי כתיב (ישעיה ס כ) ״לא יבא עוד שמשך וירחך וגו'״.

תנא אמר רבי שמעון, כתיב ״בעשור לחדש הזה ויקחו להם וגו'״, וכתיב (ויקרא כג כז) ״אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא״ -- אשתמע כמה דאתמר, דכתיב בעשור לחדש הזה, מאי קא מיירי, אלא בעשור, מלה דא בעשור תליא, לחדש הזה בחדש הזה מבעי ליה, אלא כד אתא נימוסא להאי דרגא, כתיב לחדש הזה דיקא:

״ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית״ -- תנא תלת קשרין אינון, 'בכור בהמה' 'בכור השבי' 'בכור השפחה' (דתלת קשרין), דכל שאר מתקשרי בהו באלין תלת גווני דלעילא, ובהאי דאתקרי צאן אתקשר כלא, וכלא כליל בצאן, אתקשר צאן בצאן, ולא יכיל לאתפרשא מקטלוי. ובהאי כלהו אתקשרו, ועל דא כתיב ״והיה לכם למשמרת״-- קטירו ליה בקטירותא, ויהא אתמסר בידיכון ברשותכון, עד דתנכסון ליה ותעבדון ביה דינא. ולזמנא דאתי כתיב (ישעיה סג א) ״מי זה בא מאדום״, וכתיב (שם לד ו) ״כי זבח ליהו"ה בבצרה״, וכתיב (זכריה יד ט) ״והיה יהו"ה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד״: