ספר הזוהר – חלק א, דף קמח ע״ב

גרמא ונפשא, ערומה, מלייא דעיינין דחלן, חרבא שננא בידיה, טיפין מרירן תליין מההוא חרבא, קטיל ליה לההוא שטיא, וארמי ליה לגו גיהנם.

יעקב נחת לגבה ואזל לאתרה, שנאמר וילך חרנה, וחמא כל תקון ביתא, ואשתזיב מינה, דכורא דילה סמא"ל אבאיש קמיה, ונחת לאגחא ביה קרבא, ולא יכיל ליה, דכתיב (בראשית לב כה) ויאבק איש עמו וגומר, כדין אשתזיב מכלא, ואשתלים בשלימו, ואסתלק בדרגא שלים ואתקרי ישראל, כדין סליק בדרגא עלאה ואשתלים בכלא, והוה עמודא דאמצעיתא, ועליה כתיב (שמות כו כח) והבריח התיכון וגו'.

מהו ״ויגע בכף יריכו״? ליה לא יכיל, אבל נגע בכף יריכו דאינהו נדב ואביהוא דנפקו מן ירכו דאהרן בסיבת אש זרה, והא אתערו (משלי ז ה) לשמרך מאשה זרה וגו', ותפסא לון ברשותא. [תא חזי מה כתיב ביעקב שלימא, (ועל יעקב כתיב) והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה]: