ספר הזוהר – חלק א, דף קלה ע״ב

אלעזר, באתר חד תנינן נהנין, ובאתר אחרא תנינן נזונין, מאי בין האי להאי, אלא הכי אמר אבוי, הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו, שלא ישיגו כל כך, אבל הצדיקים שזכו, נזונין עד שישיגו השגה שלמה, ואין אכילה ושתיה אלא זו, וזו היא הסעודה והאכילה, ומנא לן הא, ממשה דכתיב (שמות לד כח) ויהי שם עם יהו"ה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, מאי טעמא לחם לא אכל ומים לא שתה, מפני שהיה נזון מסעודה אחרת, מאותו זיו של מעלה, וכהאי גוונא סעודתן של צדיקים לעתיד לבא.

אמר רבי יהודה, סעודת הצדיקים לעתיד לבא לשמוח בשמחתו, הדא הוא דכתיב (תהלים לד ב) ישמעו ענוים וישמחו, רב הונא אמר מהכא, (שם ה יב) וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו, אמר רבי יצחק, האי והאי איתא לעתיד לבא, ותאנא אמר רבי יוסי, יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם, ועתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא, וזו היא השתיה ואכילה (ושתיה), ודאי דא היא.

אמר רבי יהודה ברבי שלום, אם כן מהו לויתן ומהו השור, דכתיב (איוב מ טו) כי בול הרים ישאו לו, אמר רבי יוסי, והא כתיב (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד יהו"ה בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, על לויתן נחש בריח, ועל לויתן נחש עקלתון, והרג את התנין אשר בים, הא הכא תלתא, אלא רמז הוא דקא רמז על מלכוותא, אמר רבי תנחום לית למימר על מה דאמרו רבנן ודאי כך היא.

אמר רבי יצחק, אנא הוינא קמיה דרבי יהושע, ושאילנא האי מלה, אמרנא האי סעודתא דצדיקיא לעתיד לבא, אי כך הוא לא אתיישבא בלבאי, דהא אמר רבי אלעזר, סעודת הצדיקים לעתיד לבא, כהאי גוונא