ספר הזוהר – חלק א, דף קכב ע״ב

זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא, כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא, והכי פתח רב מתיבתא, מאן דאיהו זעיר איהו רב, מאן דאיהו רב איהו זעיר, דכתיב ויהיו חיי שרה וגו', מאה דאיהו חושבן רב כתיב ביה שנה, זעירו דשנין חד אזעיר ליה, שבע דאיהו חושבן זעיר, אסגי ליה ורבי ליה דכתיב שנים, תא חזי דלא רבי קב"ה אלא לדאזעיר ולא אזעיר אלא לדרבי, זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא, כמה איהו רב בעלויא לההוא עלמא, ע"כ. מאן דפסק יתפסק, מאן דקצר יתקצר, מאן דקצר יתארך, ר"ל מאן דפסק מלין דאורייתא על מלין בטלין, יתפסקון חיוהי מהאי עלמא, ודיניה קיימא בההוא עלמא, מאן דקצר אמן ולא מאריך גו נייחא, יתקצר מחיין דהאי עלמא, מאן דאמר אחד אצטריך לחטפא אל"ף, ולקצר קריאה דיליה, ולא יעכב בהאי אות כלל, ומאן דיעביד דא יתארכון חייוהי, (אלו הם חדושים שהגידו לרשב"י בישיבה של מעלה):