ספר הזוהר – חלק א, דף קכח ע״א

לעפרון לא הות אתגליא ליה, דלא הוה ליה חולקא ביה, ובגין כך לא אתגלי לעפרון כלום, ולא הוה חמי אלא חשוכא, ועל דא זבין לה, ומה דלא תבע אברהם בקדמיתא דיזבין ליה זבין, דהא אברהם לא קאמר אלא ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו וגו', בכסף מלא יתננה לי וגו', ואיהו אמר השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה וגו', בגין דכלא הוה מאיס עליה דעפרון דלא ידע מה היא.

ותא חזי, כד עאל אברהם במערתא בקדמיתא, חמא תמן נהורא, ואתרמי עפרא קמיה, ואתגלי ליה תרין קברין, אדהכי אסתלק אדם בדיוקניה וחמא ליה לאברהם וחייך, וביה (הוה) ידע אברהם דתמן (הוה) הוא זמין לאתקברא, א"ל אברהם, במטו מינך, קוסטרא קטיר אית הכא א"ל, קב"ה טמרני הכא, ומההוא זמנא עד השתא אתטמרנא, כגילדא דקירטא עד דאתית אנת בעלמא, השתא מכאן ואילך הא קיומא לי ולעלמא הוה בגינך, חמי מה כתיב, ויקם השדה והמערה אשר בו, קימה ממש הוה ליה, מה דלא הוה ליה עד השתא.

רבי אבא אמר ״ויקם השדה״ -- ודאי קימה ממש, דקם ואסתלק קמיה דאברהם, בגין דעד השתא לא אתחזי תמן כלום, והשתא מה דהוה טמיר, קם ואסתליק, וכדין קם כלא בנימוסוי.

אמר רבי שמעון, בשעתא דעאל אברהם במערתא, ואעיל שרה תמן, קמו אדם וחוה ולא קבילו לאתקברא תמן, אמרו ומה אנן בכסופא קמי קב"ה בההוא עלמא, בגין ההוא חובא דגרימנא, והשתא יתוסף לן כסופא אחרא מקמי עובדין טבין דבכו, אמר אברהם, הא אנא זמין קמי קב"ה בגינך, דלא תכסיף קמיה לעלמין, מיד ואחרי כן קבר אברהם את