ספר הזוהר – חלק א, דף קט ע״א

דא דאקרי שמים, מניה אתברי סתרא דאקרי אדם חשבן שייפי גופא דאינון חושבן מאתן וארבעין ותמניא שייפין חשבן אתווהי מאתן ושית סרי שמא דא, דאיהו רזא וסתרא כללא דכל אורייתא, בכ"ב אתוון ועשר אמירן בגין דהא שמא דא מאתן ושית סרי אתוון, ותלתין ותרין שבילין דאתכלילן ביה, הא מאתן וארבעין ותמניא שייפין דגופא רזא דאקרי אדם דשליט על כרסיא, רזא דשבעין דלתתא, וסתרא דא דכתיב (יחזקאל א כו) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ודא הוא סתרא דכתיב ויהו"ה המטיר על סדום וגומר מאת יהו"ה מן השמים, וכלא חד, ומלה חדא, וסתרא חדא, לחכימי לבא אתמסר, זכאה (ד"א ל"ג איהו) חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

סדום גזר דינא דלהון על דמנעו צדקה מנייהו, כמה דאת אמר (שם טז מט) ויד עני ואביון לא החזיקה, ובגין כך דינא לא הוה אלא מן שמים, צדקה ושמים כלא חד, וכתיב (תהלים קח ה) כי גדול מעל שמים חסדך, ובגין דתליא צדקה בשמיה (נ"א בשמים), דינא הוא משמים, דכתיב מאת יהו"ה מן השמים. דינא דישראל מהאי אתר, דכתיב ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום, ואקרי ירושלם אחות לסדום, כמה דאת אמר (יחזקאל טז מט) הנה זה היה עון סדום אחותך, ודינהון הוה מן שמים, דינא חדא כסדום, על דמנעו צדקה מנייהו, בר דדא אתהפך, ודא אתחרב, דא אית לה תקומה, ודא לית לה תקומה. ( עד כאן סתרי תורה).