ספר הזוהר – חלק ג, דף רפא ע״ב

למעבד בהון רעותיה דאבא ואימא ולמפרק לון בהון. ואף על גב דידענא דכלא ברשותיה - רחמנא לבא בעי.

בההוא זמנא אתא קב"ה ונשיק ליה ואמר: רעיא מהימנא! ודאי אנת הוא ברא דילי ודשכינתא. רבנן ומלאכין נשקו בר!

קמו כלהו ונשקו ליה וקבילו ליה לרב ומלכא עלייהו.

(״יברכך יהו"ה״ - פרשת נשא קמ"ו ע"ב)

״והיה ביום הניח יהו"ה אלהיך וגו' תמחה את זכר עמלק וגו'״ (דברים כה יט) - פקודא דא להכרית זרעו של עמלק, דהא קב"ה אומי דלא יחזור על כורסיה עד דיטול נוקמא מניה.

פתח רעיא מהימנא ואמר: ודאי בגין דא הוו אזלי במדברא ועל ימא, ולא ייעלון בארעא דישראל עד דיטול נוקמא מניה דעמלק.

עמלק - מאן הוא לעילא? דהא חזינן דבלעם ובלק מתמן הוו נשמתין דילהון, ובגין דא הוו שנאין לישראל יתיר מכל אומה ולישן. ובגין דא עמלק רשים בשמיהון - עם מן בלעם, לק מן בלק. ודכר ונוקבא אינון עמלק. ועלייהו אתמר ״לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל״ (במדבר כג כא). כגוונא דאית בישראל ד' אנפין - יעקב ישראל רחל לאה; ישראל עם לאה, יעקב עם רחל, לקבל ״ופני נשר לארבעתם״ (יחזקאל א י). הכי אית ד' אנפין לעמלק - קסם ונחש עמל ואון. * עמל רשים בעמלק. והמן דהוה מסטרא דעמלק - ״ישוב עמלו בראשו״ (תהלים ז יז). וכל אלופי עשו מעמלק הוו. * ולעילא עמלק - סמא"ל. עמל נחש. און ומרמה - דמפתי ליה לבר נש למחטי לקב"ה. * עמל קסם - ק' מן עמלק, סם מן סמאל. * נחש - אל מסמאל

(כאן חסר)