ספר הזוהר – חלק ג, דף רמט ע״א

(״אמר רעיא מהימנא, בההוא זמנא אלין מארי חכמתא וכו'״ עד ״יתעבר נחש מעלמא״ - נדפס [[זהר חלק ג סו ב

ואי תימא דלע' תחיל, ולב' שנין אולידת בתר אלף ומאתן כחושבן רעב - הא כתיב ״בטרם תחיל ילדה״. ורזא דמלה ״והיה טרם יקראו ואני אענה עוד וגו'״ - ומאי (ס"א יומא) ״בטרם״? אלא קדם דישתלימו שבעין ותרין שנין בתר אלף ומאתן דאינון חבלים דיולדה יתגליין ב' משיחין בעלמא. ובההוא זמנא ״ובהיכלו כלו אומר כבוד״ - והא אוקמוה ״כבוד חכמים ינחלו״.

בההיא שעתא אלין מארי תורה יהון נכבדים. אלין דסבילו כמה חבלים וצירין כיולדה, והוו מבוזין בין עמי הארץ יהון נכבדים. ומיד ״יהו"ה למבול ישב״ לרשיעיא. אין 'מבול' אלא דינין דמבול כגוונא דנפתחו מעיינות תהום וארובות השמים נפתחו ביומי טופנא - אוף הכא יתערון דינין לגבייהו עילא ותתא עד דלית סוף ותכלית. וכל בזויין וקלנא דעבדו אומין עכו"ם דעלמא לשם יהו"ה ולעמיה, וכמה חרופין דסבילו ישראל מנייהו על שם יהו"ה -- מכלהו נטיל נוקמא קב"ה. ועל דא אתקרי נוקם יהו"ה ונוטר ובעל חמה לגבייהו (נחום א ב).

״ובחדש הראשון״ - מאן 'ראשון'? דא ניסן. תמן אולידת ההיא חיה לקיים מה דאוקמוה מארי מתניתין ״בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל״. ובי"ד דיליה ״ויאמר כי יד על כס יה״ - תמן אומי לאעברא מעלמא זרעא דעשו עמלקיים. בההוא זמנא - ״משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח״. ״משכו״ - ״משך ידו את לוצצים״. בההוא זמנא ״כה אמר יהו"ה לרועים הפושעים בי״, ואומר ״ואל אדמת ישראל לא יבאו״. ואלין אינון רועים דענא פרנסי דרא. ובגין דא אתמר עלייהו ״הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה״, ״ונשפטתי אתכם וגו' כאשר נשפטתי את אבותיכם״ דקטיל לון במכת חשך.

(״ר' אלעזר אמר וכו'״ - שהוא בהפך הדף)