ספר הזוהר – חלק ג, דף רמו ע״א

לתחיית המתים, דלבתר דייקום לא ימות. וכגוונא דעלמא דאתי יהא קיים - הכי עלמא דין יהא קיים.

* שתיתאה שלא יהא גרגרן ובלען על פתוריה דמלכא, כגוונא דעשו דאמר ״הלעיטני״ ארח הלעטה, אלא בארח טחינה. אוף הכי מאן דאפיק מלין דצלותין או דאורייתא מפומוי בעי לאפקא לון בהטחנה שלמים ולא בהלעטה חסרים. ולא עוד אלא בגין סכנה דשמא יקדים קנה לושט.

* שביעאה - מים אחרונים. ואוקמוה מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה ואמצעיים רשות. מים ראשונים צריך לסלקא אצבען בגין דלא יהדרון משקין ויטמאו את הידים. ואית מרבנן דאמרי דאחרונים משום מלח סדומית שלא תסמא את העינים אפילו הכי אפקין לון מחובא. וסתרי מילין אלין דאמרו עלייהו 'חובה' ולאו אחר ארעא לסתרא גאונים מלין (ס"א מאלין דאמרי עלייהו) אלא דאתקרי עלייהו ״על פי התורה אשר יורוך״, ולא עוד אלא דאמרו עלייהו ג' קדושות. הדא הוא דכתיב ״והתקדשתם והייתם קדושים״. ״והתקדשתם״ - אלו מים ראשונים. ״והייתם קדושים״ - אלו מים אחרונים. ״כי קדוש״ - זה שמן ערב. ״אני יהו"ה״ - זו ברכה. ואמצעיים בין גבינה לבשר. ובגין דא ״והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יהו"ה״. זכאין עמא דמאריהון ישוי לון לגביה! : אוף הכי ״והתקדשתם״ בשעת תשמיש. 'מים ראשונים' דזרע בר נש מצוה. 'אחרונים' דנוקבא - חובא. ו'אמצעיים' - קא רמיז ״וכגבינה תקפיאני״ - הדא הוא דכתיב ״הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני״. והאי איהו דקא רמיז בין גבינה לבשר דאתמר ביה ״עור ובשר תלבישני״.

* תמינאה - לשלשה צריך כוס. אמאי? בינה איהי תליתאה מעשר ספיראן מעילא לתתא, ובגין דא פחות משלשה לא צריך כוס. (ד"א) לשלשה צריך כוס קא רמיז ״קדושה לך ישלשו״. ולא עוד אלא דאורייתא לא נחתא פחות משלשה - כהנים, לוים, ישראלים. תורה נביאים וכתובים. בירח תליתאי ביום תליתאי. ודא בינה - יה"ו. ובגינה אתמר ״שלש משמרות הוי הלילה״. מלכות - ה' רביעית - עלה אתמר {{צ|ארבעה משמרות הוי הלילה. וש דתלת אנפין לקבל תלת משמרות, וש [כאן ציור של ש בעלת ד' ראשים] דארבע ענפין לקבל ארבעה משמרות.

* תשיעאה - כוס של ברכה רביעית לוג. ושיעורא דיליה לקבל ה', רביעאה דשם יהוה.

* עשיראה - בעשרה אומר "נברך לאלהינו". ושכינתא תתאה איהי רביעית ועשירית. רביעית - לשם יהוה. עשירית - לעשר ספירין דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א.

וכמה צריך בר נש לנטרא גרמיה דלא לזרוק מלין אלין באתר דלא אצטריך! כמו מאן דזריק נהמא, כל שכן מאן דזריק נהמא דאורייתא לבר מפתוריה דאיהי שכינתא דאתמר בה ״זה השלחן אשר לפני יהו"ה״.