ספר הזוהר – חלק ג, דף רלא ע״א

״קשת גבורים חתים״. ומסטרא דימינא - ״כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם״. כד אתחזי ביום הגשם אחזי רחמי. וכד אתחזי בלא מטרא אחזי דינא. מעורב בין מטרא ושמשא - אחזי דינא ורחמי כליל. והאי איהו ש מן שדי - תלת ענפי אבהן דאינון יהו"ה אלהינו יהו"ה - תלת שמהן לקבל תלת ענפי אבהן. ובהון י"ד אתוון בחושבן ד"י מן שדי. ולבוש דשדי - מטטרון - דהכי סליק בחושבן שדי. עד כאן.

(״ובחבורא קדמאה תמן תנינן מאן דחזי קשת״ - רמז א ובחבורא קדמאה סלת למנחה וכו'). ובחבורא קדמאה.

אמר רעיא מהימנא מאן דמזלזל בפרורין דנהמא וזריק לון באתר דלא אצטריך - האי כל שכן מאן דמזלזל בפירורין דמוחא דאינון טפין דזרע דזריק לון בארעא דאתמר בהון ״כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ״, או דזריק לון בנדה או בבת אל נכר, או בשפחה, או בזונה. וכל שכן וכל שכן מאן דמזלזל בפירורין דנהמא דאורייתא דאינון קוצי אתוון ותגי אתוון דאתמר עלייהו ״כל המשתמש בתגא חלף״. כל שכן מאן דמסר רזין דאורייתא וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית או סתרי אתוון דשמא מפרש לאנשים דלאו אינון הגונים דשליט עלייהו יצר הרע אשה זונה דאתמר עלה ״כי בעד אשה זונה עד ככר לחם״, ולית 'לחם' אלא כ"ב אתוון דאורייתא, ולית 'ככר' אלא אפילו הלכה אחת.

(ועוד רעיא מהימנא) ובחבורא קדמאה לא גלי רזא באלין פרורין אלא בארח פשט, ולא יהיב