ספר הזוהר – חלק ג, דף ריט ע״א

״ואחריתה מרה כלענה״ (משלי ה). ואי חובין מתרבין בבנוי דאברהם דאינון בגלותא דאדום - אתיקר ביה מרע עלייהו מסטרא דכבד דרועא ימינא - צריך לאלקאה לאקזא דמיה מניה; דמאן דנטלין מניה ממוניה כאילו שפיכו דמיה ואשתאר עני דעני חשוב כמת. ואי חובין מתרבין מסטרא דבני יצחק דאינון (ס"א בגלותא) בין ישמעאל - ביה מרעיה יתיקר מסטרא דטחול לשמאלא וצריך לאקזא דרועא שמאלא ולא יתיר. ואי חובין מתרבין בבני יעקב דאינון אחידן לתרין סטרין דאינון מפוזרים בבני עשו וישמעאל - הא מרעא אתיקר על גופא ובעי לאקזא ב' דרועין.

ואי כולהו תלת במרעין כחדא - הא מרעא סליק לרישא ובעי לאקזא ורידין דרישא, ואלין תלת אתעבידו מרכבה לאדם קדמאה ולאבהן ובהון אתתקפו למסבל ייסורין לאגנא על דרא לארבע סטרי דעלמא.

ווי ליה לדרא דגרמין דילקון אבהן ואדם קדמאה ואלין צדיקייא דבינייהו דלית אפרשותא בין אלין צדיקייא לאבהן ואדם דאינון נשמתין דלהון. ודוחקא וצערא ויגונא דלהון מטי לאבהן ואדם כגוונא דימא - אלין נחלין דנפקין מתמן אי חוזרין עכורין ומלוכלכין לְיַמא - הא ימא נטיל מן עכירו ולכלוכא דלהון. ובחילא דימא דאיהי תקיפא לא סבילת לכלוכא דלהון וזריקת ליה לבר ואשתארו נחלין צלילין ודכיין מההוא לכלוך. כגוונא דאימא דדכיאת לכלוכין דבנהא זעירין הכי אבהן מדכאין חובין ולכלוכין דבנייהו דישראל כד אשתכחו בהון צדיקייא בעובדיהון תקיפין למסבל ייסורין על דריהון. בההוא זמנא לית אפרשא בהון.

אתו כולהו ובריכו ליה ואמרו ליה: סיני סיני דקוב"ה ושכינתיה מליל בפומוי - מאן יכיל לקיימא קמיה בכלא. זכאה חולקנא דזכינא לחדשא חבורא קדמאה דא בך לאנהרא שכינתא בגלותא!

אמר לון: רבנן דכל דרא הויתו בזמניהון, כל שכן בוצינא קדישא דנהיר חכמתיה בכל דרין דהוו אבתריה, אל תתנו דמי לקוב"ה באורייתא עד יערה עלינו רוח קדישא (לגבי שכינתיה) דהא לא אית רשו לאשתמשא במטטרו"ן שר הפנים אלא לך, דאתוון דיליה רמיזין בשמך. וכען צריך אסיא למנדע בכמה דרגין אסתלק דפיקו דההוא חולה בגלותא דאדום דאתמר עליה ״שחולת אהבה אני״. דהא כמה אסיין אתכנשו עליה למנדע קץ דמרעא דיליה באלין דפיקין ולא הוה חד מנייהו דאשתמודע בהון דדפיקו דההוא חולה. כל כל אסיא בקי לאשתמודע ביה דאית דפיקין דקשר"ק קש"ק קר"ק דאמר נביא עלייהו ״כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה״ (ישעיהו כו ). וכולהו עשר שופרות כלילן בתלת דאינון סימן קש"ר דאיהו תקיעה שברים תרועה. ותקיעה - אחזי אריכו דגלותא, שברים - קריבו דגלותא, תרועה - ביה ייתי פורקנא דאחזי דוחקא בתר דוחקא ולית רווחא בין דא לדא, דודאי כיון דשאר עמין מעכבין לון לישראל בגלותא - דוחקא דלהון מקרב לון פורקנא. אוף הכי מהירו דדפיקו דא בתר דא - ביה נפיק נפשא דבר נש בתר דלית ריוח בין דא לדא. קשר"ק קש"ק קר"ק איהו דשוי קשר - תקיעה שברים תרועה. דאתעבר בי' שקר מן עלמא