ספר הזוהר – חלק ג, דף רטו ע״א

אמר ליה רעיא מהימנא: שפיר קאמרת! אבל בגין דאליהו דאיהו פנחס קני על ברית, צריך לחדתא מלין סגיאין ביה, דהאי פרשתא כתיבא באורייתא על שמיה, דעליה אתמר ״קנא קנאתי״ (מ"א א יט) - תרי קנאות; חד בשד"י דלעילא, ותניינא בשד"י דלתתא. ובגין דא עביד תרין שבועות בתרין ״לא לא״.

רבי יהודה אמר: מאן דחמי קשת בגוונוי נהירין צריך לברכא "ברוך זוכר הברית", ובגלותא דלאו איהו נהיר בגוונוי כדקא יאות. ולא עוד אלא דלזמנין נהיר זעיר, וזמנין לא נהיר כלל. זמנין אתחזי בשלימו וזמנין לאו. דקשת קא רמיז גוונוי לזכוון דכהנים לוים וישראלים כד אינון שפירין. נהיר קשת בגוונוי דאינון תלת.

קום אנת רבי יוסי הגלילי ואימא! דהא מלין שפירין קאמרת בחבורה קדמאה, דקשת לא אתיא אלא לאגנא על עלמא. למלכא, דבכל זמנא דבריה חב ומלכא חזי למטרוניתא - סליק רוגזא דבריה, דכתיב ״וראיתיה לזכור ברית עולם״ (בראשית ט טז). ועל דא לא אתחזי קשת אלא לאגנא על עלמא. ולא אתגליא אלא בלבוש יקר דמלכו. ובשעתא דאית צדיק בארעא - איהו ברית למיקם ברית.

וכי בגלותא קודשא בריך הוא אתרחק ממטרוניתא - ואיך מטרוניתא אתלבשת לבושי מלכותא בגלותא?! -- לא! אבל בגלותא - לבושה דקדרות. ואיהי אמרת ״אל תראוני שאני שחרחרת״ (שיר השירים א ו). אלא ודאי ההוא קשת דאתגלייא בגלותא - לאו איהו אלא מטטרו"ן דאתקרי שד"י. ואיהו ״עבדו זקן ביתו״ (בראשית כד ב), דשליט בכל דיליה. ובנוי אתקריאו 'עבדים' דקודשא בריך הוא. ובני מטרוניתא - 'בנים'. ובגין דא - ״אם כבנים אם כעבדים״.

ובזמנא דאתחרב בי מקדשא אוקמוה דעבדים חפו ראשם ונתדלדלו אנשי מעשה. ודאי "אנשי מעשה" אתקריאו על שם מטרוניתא, דאתמר עלה ״רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה״ (משלי לא כט).