ספר הזוהר – חלק א, דף צט ע״א

יניק (יסודא דעלמא) ואתזן. כדין -- ״וירא וירץ לקראתם״, דתיאובתא דהאי דרגא תתאה לאתחברא בהו וחדוותא דילה לאתמשכא אבתרייהו. ״וישתחו ארצה״ -- לאתתקנא כרסייא לגבייהו. תא חזי, עבד קב"ה לדוד מלכא חד סמכא מכרסייא עלאה כאבהן. ואף על גב דאיהו כרסייא לגבייהו, אבל בזמנא דאתחבר בהו, איהו חד סמכא לאתתקנא בכרסייא עלאה, ובגין כך נטל מלכותא בחברון דוד מלכא שבע שנין, לאתחברא בהו והא אתמר.

רבי אבא פתח ואמר, (תהלים כד ג) ״מי יעלה בהר יהו"ה ומי יקום במקום קדשו״, תא חזי כל בני עלמא לא חמאן על מה קיימי בעלמא, ויומין אזלין, וסלקין וקיימי קמי קב"ה, כל אינון יומין דבני נשא קיימי בהו בהאי עלמא, דהא כלהו אתבריאו, וכלהו קיימי לעילא ומנלן דאתבריאו, דכתיב (תהלים קלט טז) ״ימים יוצרו״. וכד מטאן יומין לאסתלקא מהאי עלמא, כלהו קריבין קמי מלכא עלאה, הה"ד (מלכים א ב ) ״ויקרבו ימי דוד למות״, (בראשית מז כט) ״ויקרבו ימי ישראל למות״. בגין דכד בר נש איהו בהאי עלמא, לא אשגח ולא אסתכל על מה קאים, אלא כל יומא ויומא חשיב כאילו הוא אזיל ברקנייא.

דהא כד נשמתא נפקת מהאי עלמא, לא ידעת לאן אורחא סלקין לה, דהא אורחא לסלקא לעילא לאתר דנהירו דנשמתין עלאין נהרין, לא