ספר הזוהר – חלק ג, דף רמב ע״א

וילפינן מדוד. דזמין לקב"ה ושַני עובדוי ממה דארחוי דקב"ה, וקב"ה קביל ועביד רעותיה! זמין למלכא ומטרוניתא בהדיה - הדא הוא דכתיב ״קומה יהו"ה למנוחתך אתה וארון עוזך״ (תהלים קלב ח) - מלכא ומטרוניתא כחדא בגין דלא לאפרשא לון. שני מאנין ושני עובדין דמלכא - הדא הוא דכתיב (שם) ״כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו בעבור דוד וגו'״ . ״כהניך ילבשו צדק״ - לוייך מבעי ליה, דהא 'צדק' מסטרא דליואי איהו? ״וחסידיך ירננו״ - "לוייך ירננו" מבעי ליה, דהא רנה וזמרה בליואי נינהו? ואיהו שני ואמר ״כהניך..וחסידיך״ דאינון מסטרא דימינא!

אמר ליה קב"ה: "דוד לאו אורח דילי הכי!". אמר דוד ״בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך״ - תקונא דאנא תקינת - לא תשנה ליה. אמר ליה: "דוד - הואיל וזמינת לי -אית לי למעבד רעותך ולאו רעותי". וילפינן מהאי אורחא דעלמא, דמאן דמזמן לאחרא - ההוא דאתי לגביה אית ליה למעבד רעותיה אע"ג דלאו אורחיה בכך.

כך ״ויקח מאבני המקום וגו'״ - הואיל ואתא חתן לגבי כלה - אע"ג דלאו אורחיה למשכב אלא בכרים וכסתות ואיהי יהבה ליה אבנין למשכב - כלא יקבל ברעותא דלבא. הדא הוא דכתיב ״וישכב במקום ההוא״ על אינון אבנין אע"ג דלאו אורחיה בכך. אוף נמי הכא ״אכלתי יערי עם דבשי״ - אע"ג דלאו ארחוי בכך, בגין רחימו דכלה.

ועם כל דא - בביתא דכלה - ולא באתר אחרא. באתריה - לא אכיל ולא שתי, באתר דילה - אכיל ושתי. הדא הוא דכתיב ״באתי לגני״. מלאכין דשדר קב"ה לאברהם לא אכלו ולא שתו באתרייהו. בגין אברהם אכלו ושתו.

אמר ליה: רבי! חייך, מלה דא בעי קב"ה למימר ובגין דלא למחזק טיבו לגרמיה קמי כנסת ישראל - סליק מלה לגרמך. זכאה אנת בעלמא דמארך משתבח בך לעילא, ועלך כתיב ״צדיק מושל יראת אלהים״!

״את קרבני לחמי לאשי וגו'״ (במדבר כח ב). ר' יודאי אמר בקרבנא אית עשן ואית ריח ואית ניחח. עשן - אינון מארי דרוגזא דכתיב ״כי אז יעשן אף יהוה״. אינון אתהנון מעשן, ועשן רוגזא בחוטמא איהו. ריח - אינון דאקרון 'תפוחין'. אמר ר' אבא כתפוחים, הדא הוא דכתיב ״וריח אפיך כתפוחים״.

״את הכבש אחד תעשה בבקר״ (במדבר כח ד) - מאי ״בבקר״? דא בקר דאברהם דכתיב ״וישכם אברהם בבקר״ (בראשית כב ג). מנלן דהאי בקר דאברהם הוא? א"ר אלעזר מהכא ״הבקר אור״ - "בקר אור" לא כתיב, אלא ״הבקר אור״, ודא אור קדמאה דברא קב"ה בעובדא דבראשית. ועל דא ״תעשה בבקר״ - בבקר דאשתמודעא. ולקבל בקר דאברהם אתקריב קרבנא דא. קרבן דבין הערבים - דא יצחק. ולקבל ערב דיצחק אתקריב. מנלן? דכתיב ״ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב״, וערב דיצחק הוא, והא אוקימנא.