ספר הזוהר – חלק ג, דף רלט ע״א

״על פי הגורל תחלק נחתו בין רב למעט״ (במדבר כו נו).

ר' יהודה פתח ואמר: ״ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע וגו'״ (קהלת ג יד). שלמה מלכא דחכמתיה יתיר על כל בני עלמא - לא ידענא כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם? ואיהו אמר ״ידעתי״ - מה דלא ידע בר נש אחרא?! אלא ודאי שלמה מלכא חכמתיה סלקא על כל בני עלמא, ומה דאיהו ידע לא ידעי כל שאר בני עלמא.

תא חזי, שאר אומני דעלמא כד איהו עביד עבידתא אשגח ביה ואסתכל זמנא ותרין זמנין ועביד ליה, ולבתר אוסיף עליה או גרע מניה. וקב"ה - לאו הכי! אפיק עבידתא לאמתו מתהו דלית בה ממשות כלל, ואיהו ממש אתתקן כדקא יאות, ולא אצטריך לאוספא ולאגרעא מניה. בגין כך כתיב ״וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״.

תו, ״כל אשר יעשה האלהים״ לתקונא דעלמא - ודאי ״הוא יהיה לעולם״. ר' יצחק אמר אי הכי מהו ״והאלהים עשה שייראו מלפניו״ (קהלת ג יד)? אלא האי קרא הכי אוליפנא, והוא רזא עלאה בין חברנא. האי קרא הכי מבעי ליה: "כי כל אשר עשה האלהים הוא יהיה לעולם" - מהו ״כל אשר יעשה״? והא כתיב ״מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה״ (קהלת ג טו) - ואת אמרת ״כל אשר יעשה״?! אלא מקרא אחרא אשתמע. כתיב ״עין לא ראתה אלהים זולתך יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לו״ - ״יַעֲשֶׂה״ - "עשית" מבעי ליה? ״למחכה לו״ - "לך" מבעי ליה?