ספר הזוהר – חלק ג, דף רכב ע״א

״וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה וגו' ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם״ - דהא מה דאפשיט בקדמיתא ליהוי בתראה. בקדמיתא עור ולבתר בשר. בקדמיתא אפשיט מרוחא, ולבתר עור, ולבתר בשר, ולבתר עצמות.

אמר ר' שמעון, בדא אקשן קדמאי! אבל גרמין אלין דאחיא קב"ה - נסין ואתין משניין עבד בהו קב"ה. תא חזי מה כתיב ״זכר נא כי כחומר עשיתני ואל עפר תשיבני״. מה כתיב בתריה ״הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני״. זמין קב"ה לבתר דיתבלי בר נש בעפרא ומטי זמנא דתחיית המתים, דההוא גרמא דישתאר למעבד ליה כעסה דא וכגבינה דחלב, ונביע כחלב, דהוא נביעו נקי מצוחצח בצחותא ההוא גרמא. כד יתערב ההוא גרמא ויתמחי כחלבא. ולבתר יקפיא ליה ויתצייר בצייורא כגבינה בקפיאותא. ולבתר יתמשך עליה עור ובשר ועצמות וגידים. הדא הוא דכתיב ״הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפאני״ - "התכתני" לא כתיב אלא ״תתיכני״, "הקפיתני" לא כתיב אלא ״תקפיאני״, "הלבשתני" לא כתיב אלא ״תלבישני״, "סוככתני" לא כתב אלא ״תסוככני״. כולהו לבתר זמנא משמע.

ולבתר מה כתיב? ״חיים וחסד עשית עמדי״ (איוב י יב) - דא רוחא דחיי. ואי תימא ״עשית עמדי״ כתיב ולא כתיב "תעשה"? אלא הכי אמר ״חיים וחסד עשית עמדי״ - בההוא עלמא שדית בי רוחא דחיים, אבל ״ופקודתך״ דמטרוניתא דמלכא ״שמרה רוחי״ - איהי נטרת לרוחי בההוא עלמא. מאי ״ופקודתך״? דאת זמין לפקדא לה בקדמיתא.

ורזא דמלה דא, כל נפשין דצדיקייא גניזין וטמירין תחות כרסייא דמלכא ואיהי נטרא לון לאתבא לון לדוכתייהו. הדא הוא דכתיב ״ופקודתך שמרה רוחי״. מאי ״ופקודתך״? כמה דאת אמר ״פקודתו יקח אחר״ (תהלים קט ח). ״פקודתך״ - דא מטרוניתא דמלכא דכל רוחין אינון פקדונין בידהא, הדא הוא דכתיב ״בידך אפקיד רוחי וגו'״, ואיהי נטרא לון. בגין דא ״שמרה רוחי״ - ואיהי נטרת לה.

כגוונא דא אמר דוד ״שמרה נפשי כי חסיד אני״. ״שמרה״ - דא מטרוניתא דמלכא דאיהי נטרא ״נפשי״ בגין ״כי חסיד אני״. ובכל אתר דכתיב סתם - דא מטרוניתא. כמה דאת אמר ״ויקרא אל משה״ (ויקרא א א), ״ויאמר אם שמע תשמע בקול יהוה אלהיך״ (שמות טו כו).

בכה ר' פנחס ואמר ולאו אמרית לך דשכינתא יהבת לי נבזבזן ומתנן! זכאה חולקי דזכינא למחמי לך ושמענא דא. אמר ליה: בההוא זמנא - תינח ההוא גרמא - שאר גרמין דישתכחון מה יתעביד מנהון? א"ל כולהו יתכלילו בההוא נביעו דהאי גרמא ויתכלילו בהדיה, ויתעביד כלא עסה חדא, ותמן יתצייר ציורא, כמה דאתמר. הדא הוא דכתיב ״ועצמותיך יחליץ״ (ישעיה נח יא) - מאי ״יחליץ״? כמה דאת אמר ״חלץ מהם״ - כלהו יתעברון מקיומייהו ויתכלילו בהאי גרמא למהוי עסה חדא. וכדין ״והיית כגן רוה וכמוצא מים וגו'״ (שם).