ספר הזוהר – חלק ג, דף ריט ע״א

והאי נר בשעתא דאתאחד (נ"א דאתדליק) מגו אורייתא דלעילא - לא שכיך נהורא עליה אפילו רגעא. ורזא דא - ״אלהים אל דמי לך״ (תהלים פג ב).

כגוונא דא כתיב ״המזכירים את יהוה אל דמי לכם״ - לא שכיכו לכון. נהורא דשרגא כיון דאתאחדא גו פתילה - ההוא נהורא לא שכיך לעלמין אלא מתנענעא נהורא לכאן ולכאן ולא משתכיך לעלמין. כגוונא דא ישראל דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא - כיון דאמר מלה חדא דאורייתא - הא נהורא דליק ולא יכלון אינון לאשתככא, ומתנענען לכאן ולכאן ולכל סטרין כנהורא דשרגא. דהא ״נר יהוה נשמת אדם״ כתיב, וכתיב ״אדם אתם״ - אתם קרויין אדם ולא אומין עכו"ם.

נשמתין דעמין עכו"ם - מדעיכו דקש בלא נהורא דשרי עלייהו. ועל דא משתככין ולא מתנענען - דהא לית לון אורייתא ולא דלקין בה, ולאו נהורא שרייא בהון. אינון קיימין כעצים בגו נורא דדליק בלא נהורא דשריא עלייהו, ועל דא משתככין בלא נהורא כלל.

א"ר יוסי: דא איהו ברירו דמלה! זכאה חולקי דזכינא להאי למשמע דא!