ספר הזוהר – חלק ג, דף ריז ע״ב

״ישמח לב אנוש״ - אנוש דא - רזא דההוא נער דסליק לסיבו ואתהדר כמלקדמין.

ועל דא כתיב ״אנוש כחציר ימיו״ (תהלים קג טו).

״להצהיל פנים״ - אלין אינון פנים דאקרון אנפי רברבי ואנפי זוטרי. ״משמן״ - מנגידו דעלמא דאתי משה(?) ורבו קדישא עלאה. ״ולחם לבב אנוש יסעד״ - ההוא לחם דאזילו שחקים וטחנן מנא למיכלא דצדיקייא סתמא, ומתמן אתנגיד לכמה חיילין דאקרון 'לבב אנוש'. וכלא אתא מנגידו עלאה.

״ישבעו עצי יהוה״ - אלין אינון אילנין עלאין פנימאין. ״ארזי לבנון אשר נטע״ - דהא אתעקרו ונטע לון קב"ה. מאי בין ״עצי יהוה״ ל״ארזי לבנון״? ״עצי יהו"ה״ - אלין עץ החיים ועץ הדעת וטוב ורע. ״ארזי לבנון״ - אלין חמשין תרעין דאקרון "חמש מאות שנה" ״אשר נטע״.

״אשר שם צפרים יקננו״ - בטוליהון מקננן נשמתהון דצדיקייא וכל חיילין קדישין אתזנו מתמן. ״חסידה״, ברתיה דאברהם אבינו דאקרי ״חסיד״, ועָבַד חסד עם כל בני עלמא. בגין כך אקרי ״חסידה ברושים ביתה״ - בין דרועי עלמא יתבא.

רבי אבא ור' יוסי קמו למלעי באורייתא בפלגות ליליא.

עד דהוו יתבי ולעאן באורייתא - אמר רבי יוסי: הא דאמר רבי חייא ״אנוש כחציר ימיו״ (תהלים קג טו) - שפיר קאמר. אבל במאי אוקימנא סופיה דקרא (תהלים קג טז) ״כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו״?

אמר ליה: הכי הוא ודאי! אנוש כחציר ימיו כמה דאמר ״כציץ השדה״ - ההוא שדה דאשתמודע כן יציץ - דאתחדש ואתהדר כמלקדמין. (הכי יציץ וסליק. מ"ט בגין). ״כי רוח עברה בו ואיננו״ - דא הוא רוחא עלאה טמירא קדישא גניזא מכלא דכליל ליה בגויה. וכדין ״ואיננו״. ודא הוא רזא דחנוך דכתיב ביה ״ואיננו כי לקח אותו אלהים״ (בראשית ה כד) - דא אלהים עלאה, רוח עלאה, רוח גניזא טמירא.

״ולא יכירנו עוד מקומו״ - דהא אתכליל רוחא זעירא ברוחא עלאה.

מה כתיב בתריה? ״וחסד יהוה מעולם ועד עולם״ (תהלים קג יז) - ועאל ליה כהנא רבא לגו קדש קדשים, ונטיל ליה ואוליד ליה כמלקדמין ואתחדש כנשר עולמין, ואתהדר איהו נער.

עד דהוו יתבי, חמו חד טולא דקיימא עלייהו. אזלא ואתיא, אזלא ואתיא בגו ביתא. תווהו.

א"ר אבא: יוסי בני! אימא לך מה דהוה לי עם בוצינא קדישא.

יומא חד הוינן אזלינן בבקעתא דאונו. והוינן לעאן באורייתא כל ההוא יומא.