ספר הזוהר – חלק ג, דף רטו ע״א

בגין דכד סגיאו חייבין בעלמא - בעי קוב"ה לאובדא לון, וכדין דכיר לון האי אומאה דאומי לארעא דכתיב תרי זמני ״לא לא״ - ״לא אוסיף לקלל״ (בראשית ח כא), ״ולא אוסיף להכות״ (בראשית ח כא). דא איהו אומאה כמה דכתיב (ישעיהו נד ט) ״אשר נשבעתי מעבור מי נח״.

רבי יוסי אמר - קשת אתא לאגנא על עלמא. למלכא דכל זמנין דבריה חב לקבליה - אתא מלכא לאלקאה ליה. אתגליא עליה מטרוניתא בלבוש יקר דמלכו. מלכא חמי לה - סליק רוגזא דבריה וחדי בה, דכתיב ״וראיתיה לזכור ברית עולם״ (בראשית ט טז). ועל דא לא אתחזי קשת בעלמא אלא בלבושי יקר דמלכו. ובשעתא דאית צדיק בעלמא - איהו ברית למיקם ברית, ואגין על עלמא. לא הוי צדיק - הא קשת לאתחזאה! דהא עלמא איהו קיימא לאובדא - אלא בגין קשת דא!

ר' אלעזר אמר: לעולם לא אתלבש קשת דא אלא בלבושא דאבהן קדמאי - ירוק וסומק וחיוור. * ירוקא - דא לבושא דאברהם. אצטבע לבושא דא כד נפק מניה ישמעאל. * סומקא - דא גוון יצחק - דאתיא סומקא ואצטבע כד נפיק מניה עשו. ואתמשך ההוא סומקא לתתא עד ככבא דמאדים דאתאחד ביה עשו. * חוורא - דא איהו לבושא טבא דעקב, דהא לא אשתנו אנפוהי לעלמין.

ר' אבא אמר: יאות הוא! אבל הכי אמר בוצינא קדישא! * חוור - דא אברהם דאתלבן בחוורא דנורא. * סומקא - דא יצחק ודאי * ירוק - דא הוא יעקב דקימא בין תרין גוונין, וכתיב ביה ביעקב ״לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו חורו״ (ישעיהו כט כב), דהא כל ערסיה שלים הוה. והכי הוא: ״לא עתה יבוש יעקב״ - לאתחזאה בגוון סומק כיצחק דנפק מניה עשו, ״ולא עתה פניו יחורו״ - כאברהם לאתחזאה בגוון חוור דנפק מניה ישמעאל. אלא נטל גוונין לאתעטרא בהו על אבהן דיליה.

ובאלין לבושין מתלבשת קשת בשעתא דאתחזי קמי מלכא.