ספר הזוהר – חלק א, דף פא ע״ב

נחתא לגו גנתא דארעא ומתעדנא בכל עדונין, ואתלבשת בההוא לבושא, (ואזדווגא בנפש דידיה), ויתבא תמן בעטורא על חד תרין מכמה דהות בקדמיתא. (ודא הוא בחול, ואסתלקא בישיבות דגן עדן, ומתעסקא באורייתא, ובכל רישי ירחי וזמני ושבתי נחתא, ואזדווגת בנפש). נשמה היא חילא עלאה על כל אלין, ואיהי מחילא דדכורא, רזא דאילנא דחיי, ודא סלקא לעילא מיד, וכל הני (ד"א אינון) תלת דרגין מתקשרין כחדא דא בדא, וכד מתפרשן, כולהו סלקין ותבין לההוא אתר דנפקו מניה, כד האי רוח נפקת מהאי עלמא ועאלת בגו מערתא, דאדם ואבהן תמן, אינון יהבין לה פנקס סימנא, ועאלת לגבי גנתא דעדן, קריבת תמן ואשכחת כרובים וההוא להט החרב המתהפכת, אי זכאת חמאן פנקס סימנא ופתחין לה פתחא ועאלת, ואי לא דחיין לה לבר, ויתבא תמן כל ההוא זמנא דיתבא, מתלבשא תמן בדיוקנא דהאי עלמא, ובריש ירחי ושבתי כד בעאת לסלקא, צדיקייא דבגנתא דעדן יהבין לה פנקס סימנא, וסלקת בההוא עמודא, ופגעת באינון נטרי חומות ירושלם, אי זכאה פתחין לה פתחא ועאלת, ואי לא נטלין מינה ההוא פנקס ודחיין לה לבר, תבת לגנתא ואמרה, (שיר ג ג) מצאוני השומרים הסובבים בעיר וגו', נשאו את רדידי מעלי, דא איהו פנקס סימנא דנטלי מניה (ד"א, מינה), שומרי החומות, אלין אינון נטרי חומות ירושלם. (כדוגמא דא נשמתא לנשמתא אתפשט מההוא לבושא דלעילא, ומסתלקא לעילא לעילא ואתהני מאור השכינה, ונשמה (ס"א ונפשא) אשתארת בגופא, ובכל רישי ירחי וזמני ושבתי, נחתא נשמה לנשמה ומזדווגא לנשמה דאשתארת בגופא, ומזדווגא בנשמה, ודיוקנא דגנתא דעדן דלעילא הות מן רוח ועפר, ההוא דאשתמודע לגבי עילא, ורזא יקירא הוא, ובלבושא דא מתלבש י"ה, לבושא דגנתא דעדן דלתתא הוא מאש ומים, שנאמר שמים, עד הכא רוחא דשמאלא היורדת למטה ואזלת לדרגא דיליה, ונפש דיליה אשתארא בגופא דארעא, דכתיב (איוב יד כב) אך בשרו עליו יכאב וגומר, ועל דא אמרו דמתיא ידעי בעלמא דאתי מיקרא דצדיקיא ומעלמא תתאה, ומשתעיין דא עם דא). (ע"כ סתרי תורה)