ספר הזוהר – חלק א, דף עח ע״ב

ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה, שבע וחמש תריסר אינון, (ותרין עלאין עלייהו ארבע סרי אינון), וכדין אתחזיאת נשמתא בהאי עלמא.

דאיהי אתיא מחמש שנים דאינון ת"ק פרסי דאילנא דחיי, ושבעים שנה דא איהו ההוא אילנא ממש דאיהו שביעאה לדרגין, ושבעין שנה אתקרי, כדין נפקת מההוא זוהמא דנחש, ועאלת בפולחנא קדישא, הה"ד בצאתו מחרן, (ימי ע' שנה לא ספורות חיים מההוא ארבע סרי), מההוא רוגזא ותוקפא דההוא (שטן) נחש, דהוה אסטי ליה עד השתא לגופא ושלטא עלוי.

באילנא שלטא ערלה תלת שנין, בבר נש תלת סרי שנין דאקרון שני ערלה, כיון דאעברו על גופא אינון שנין, ואתעברת (ד"א, ואתערת) נשמתא למפלח פולחנא קדישא, פקידת לגופא לרעותא טבא, לכפוף לההוא נחש, דהא לא יכיל