ספר הזוהר – חלק ג, דף קעח ע״ב

כיון דאתקדשו ישראל ואשתלימו בדרגיהון, ואשתכחו ליואי בסטר שמאלא - כדין אשתלים ההוא פגימא דעלמא דמסטר שמאלא! ועל דא בעאן לאתדכאה ליואי, וכדין כלא אתכליל בימינא ועלמא לא אתפגים. ובגין כך כתיב ״ועבד הלוי הוא״ - ״הוא״ אשלים לסטר שמאלא, ״הוא״ אשלים לפגימו דעלמא. ואפילו ההוא סטרא דצפון דאשתאר חסר בעלמא כד ברא קב"ה עלמא!

ליואה בארונא אשלים לכלא. מאי בארונא? בההוא מטולא דהוו נטלי במשכנא - אשתלים כל ההוא פגימו על ידיה. ההוא לעילא לשמאלא - ״הוא״ אתכליל בימינא.

תו ״הוא״ - דא עתיקא. אלמלי דינא לא אשתכח בעלמא - לא הוו ידעי בני נשא מהימנותא עלאה, ולא ישתדלון בני נשא באורייתא ולא יתקיימו פקודי אורייתא. פולחנא שלימותא דישתכח בעלמא לגבי מלכא קדישא מאן עביד ליה? הוי אומר דא ליואה!

תו ״ועבד הלוי הוא״ - כמה דאת אמר ״כי יהו"ה הוא האלהים״ (דברים ד לה) - ״הוא״ אשלים שלימותא למיהוי כלא חד.

״הוא״ - פשיטא לקבלא לכנסת ישראל, כמה דאת אמר ״שמאלו תחת לראשי״ (שיר ב ו), בגין לחברא זווגא כחדא. מאן אתער רחימותא? הוי אומר ״הוא״.

תו ״הוא״ - כמה דאת אמר ״הוא עשנו ולא אנחנו עמו״ (תהלים ק ג).

בגין כך - ״הוא״ לתתא ״הוא״ לעילא, ״הוא״ אתגלייא ״הוא״ סתים, ״הוא״ אלהים.

ר' יצחק אמר זמין קב"ה לאנהרא לסיהרא כנהורא דשמשא, ונהורא דשמשא יהא על חד שבע זמנין. הדא הוא דכתיב ״והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'״ (ישעיהו ל כו), וכתיב ״לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף״ (ישעיהו ס כ), וכתיב ״לא יהיה לך עוד השמש וגו'״ (ישעיהו ס יט):