דלג לתוכן הראשי
כוונות

ספר הזוהר – חלק ג, דף קנו ע״ב

פרשת שלח לך - זהר

״וידבר יהוה אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'״ .

רבי חייא פתח ״הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר ידעתה שחר [יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר] מְקֹמוֹ״ (איוב לח יב) - ״שחר״ כתיב - ה' אתרחקא משחר. מאי טעמא?

אלא אמר רבי חייא, בשעתא דנטי ערב ושמשא נטי למיעל - כדין אתחלש תוקפיה. כדין שלטא שמאלא ומשתכח דינא בעלמא ואתפשט. וכדין בעי בר נש לצלאה דישכח רעותא קמי מאריה.

דאמר רבי ייסא: כד נטי שמשא ואתחלש - כדין אתפתח חד פתיחו בשמשא, ואתכניש חיליה ושמאלא שליט, ויצחק כרי בירא תחותיה.

כיון דעאל ליליא - פתקא דקוטפא באחמתיה שכיח, וכמה חבילין טריקן אתפשטו בעלמא. וכלהו שטאן בערבוביא, ואזלי וחייכאן בנפשן דרשיעייא, ומודעין לון מלין; מנהון כדיבן ומנהון קשוט. ומאן דאשתכח בינייהו אתייהיב לון רשו לחבלא. וכלהו בני עלמא ניימין וטעמין טעמא דמותא. והא אוקימנא.

תא חזי כד אתער רוח צפון - כדין אתקבלא כנסת ישראל בשמאלא ואתחברו כחדא. ושריא בדרועא באתרהא. וקב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא דבגנתא דעדן. וכדין כל מאן דיתער למלעי באורייתא בההוא שעתא - הא אשתתף בהדה! בגין דהיא וכל אוכלוסין דילה משבחן למלכא עלאה, וכל אינון דאשתכחו בתושבחתא דאורייתא - כלהו כתיבין בבני היכלא ואקרון בשמהן, ואלין רשימין ביממא.

תא חזי שמא חדא קדישא אית בגלופי אתוון דהוא שלטא מפלגו ליליא ואילך, ואינון אתוון דמנצפך כליל לון. * ם' - אוקמוה ״לםרבה המשרה״ (ישעיה ט ו). * נ' - הוה אסתים להאי ולהאי - כדין כתרין כלילן הוא.

ו' דשמא קדישא אתקין ליה וסתים מבועהא.

בתר דאולידת - פתיחא הות בחד רישא דפתחא.

כד אתחריב בי מקדשא - אסתימו מבועין מכל סטרין.

את דא כליל אתוון אחרן ואינון שבעה; תלת מהאי סטרא וארבע מהאי סטרא. כלך - וסימן ״כלך יפה רעיתי ומום אין בך״ (שיר ד ז).

ן' - דכר ונוקבא כליל כחדא. דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן ואינון שית.

ואוקימנא באלין תרין אתוון ם' ן' אתכללו תריסר אתוון. סליק מנייהו תרי - חד לאתר חד, וחד לאתר חד.

כל"ך סעפ"ה יאע"וצה - הכי אתגליפו אתוון! ורזא דא בכי תצא למלחמה קרא דכתיב ״כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה״ (דברים כב כג) - ״נער״ כתיב.

בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר - כדין ה' סלקא ואתכלילת בנהורא עלאה. וכדין ״ידעת השחר מקומו״ - דידע שחר מקומו דה"א ואתכלילת בגויה.

תא חזי משה הוה שמשא ובעא לאעלאה לארעא.

אמר ליה קב"ה: משה! כד אתי נהורא דשמשא - אתכליל סיהרא בגוויה.

מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.

האם התשובה עזרה לך?