ספר הזוהר – חלק ג, דף קמח ע״ב

״וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו'״

רבי יהודה פתח ״והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'״ (תהלים יט ו) - זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה אתרעי בהון ויהב להון אורייתא דקשוט, אילנא דחיי דביה ירית בר נש חיין להאי עלמא וחיין לעלמא דאתי. דכל מאן דאשתדל באורייתא ואחיד בה - אחיד בחיין, וכל מאן דשביק מלי דאורייתא ואתפרש מאורייתא - כאלו מתפרש מחיין. בגין דהיא חיין וכל מלוי חיין. הדא הוא דכתיב ״כי חיים הם וגו'״ (משלי ד כב). וכתיב ״רפאות תהי לשרך וגו'״ (משלי ג ח).

תא חזי אילנא דחיי אחיד מעילא לתתא. והאי שמשא דנהיר לכלא - נהורא דיליה שארי מרישא, ואתפשט בגופא דאילנא בארח מישר. תרין סטרין אחידן ביה - חד לצפון וחד לדרום. חד ימינא וחד שמאלא.

בשעתא דשמשא נהיר כמה דאתמר מההוא גופא דאילנא - אתקיף לדרועא דימינא ואנהיר בתוקפיה. ומתוקפיה נהיר שמאלא ואתכליל בנהוריה.

״והוא כחתן יוצא מחפתו״ - מאן איהו ״חפתו״? דא איהו ״עטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו״ (שיר ג יא).

״יוצא מחפתו״ - דא איהו רישא דכל נהורא, כמה דאת אמר בקרא דאבתריה - ״מקצה השמים מוצאו״ (תהלים יט ז). דא שירותא דכלא דאקרי ״מקצה השמים״, וכדין נפיק כחתן ממש כד נפיק לאערעא לכלתיה רחימתא דנפשוי ופריש דרועוי ומקבל לה. כהאי גוונא ״והוא כחתן יוצא מחפתו״ - אזלא שמשא ואתפשט לגבי מערב.

כיון דמערב אתקריב, סטר צפון אתער לקבליה בקדמיתא, וקריב למערב וזויג לה באתריה כמה דאתמר, דכתיב ״שמאלו תחת לראשי״ (שיר ח ג). ולבתר סטר דרום דאיהו ימינא דכתיב ״וימינו תחבקני״. כדין ״ישיש כגבור לרוץ ארח״ - לאנהרא סיהרא ואוקמוה.

תא חזי ״בהעלותך את הנרות״ - אלין בוצינין עלאין דכלהו נהירין כחדא מן שמשא. (חסר כאן)

ר' אבא פתח: ״אשרי העם יודעי תרועה יהוה באור פניך יהלכון״ (תהלים פט טז).

האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי זכאין אינון ישראל!