ספר הזוהר – חלק ג, דף קמה ע״א

אמר ליה: "קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין?"

אמר ליה: ואף כל אינון דלבר! דכתיב ״והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'״ (ישעיהו סו כג). אי אלין אתיין - כל שכן צדיקייא!

״מדי חדש בחדשו״ למה? משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא.

״ומדי שבת בשבתו״ - דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין, דכתיב ״ויברך אלהים את יום השביעי וגו'״.

ואנת הוא ר' שמעון שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא!

ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה - זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי! וכתיב ״וקראת לשבת ענג לקדוש יהוה מכובד״ (ישעיה נח יג) - מאן הוא ״קדוש יהוה״? דא רבי שמעון בן יוחאי דאקרי ״מכובד״ בעלמא דין ובעלמא דאתי!

עד כאן האדרא קדישא רבא

״דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'״ (במדבר ו כג)

רבי יצחק פתח ואמר: ״וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים״ (תהלים קג יז).

כמה גדולה היראה לפני הקב"ה! שבכלל היראה ענוה, ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא - ישנו בכלן. ומי שאינו ירא שמים - אין בו לא ענוה ולא חסידות.

תאנא: מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה - ענוה עדיף, ונכלל בכלהו. הדא הוא דכתיב ״עקב ענוה יראת יהוה״ (משלי כב ד). כל מי שיש בו יראת שמים - זוכה לענוה. כל מי שיש בו ענוה - זוכה לחסידות. וכל מי שיש בו יראת שמים - זוכה לכלם. לענוה דכתיב ״עקב ענוה יראת יהוה״, לחסידות דכתיב ״וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו״ (תהלים קג יז).