ספר הזוהר – חלק ג, דף קכד ע״א

״איש איש כי תשטה אשתו וגו'״ (במדבר ה יב).

מאי האי לגבי האי? אלא כמה דכתיב ״למעול מעל ביהו"ה״.

ר' אלעזר אמר: ״איש איש״ - מאי ״איש איש״ דהא בחד סגי?! אלא הא אוקמוה. אבל ״איש איש״ - משמע איש דאיהו איש, וקִיֵים קרא דכתיב ״שתה מים מבורך וגו'״ (משלי ה טו). כדין הוא 'איש' בעלמא! 'איש' לגבי אתתיה!

״ומעלה בו מעל״ הא בחד סגי! אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא; חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך ״והביא האיש את אשתו״ (במדבר ה טו). אמאי ״אל הכהן״? רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא.

הכא אית לאסתכלא! הא כתיב ״ושחט את בן הבקר״ - ״ושחט״ - אחרא ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה. ואת אמרת ״והביא האיש את אשתו אל הכהן״ למידן דינהא!?

אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא, וכל נשי עלמא מתברכן בכנסת ישראל, ועל דא אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות - דאחידת בה בכנסת ישראל! וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך. בגין כך - כהנא לדא ולא אחרא.

ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי! אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד! דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה - כהנא אסגי שלמא בהו. ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה - איהו לא עביד דינא, אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה - הוא עביד דינא והוא בדיק לה!