ספר הזוהר – חלק ג, דף קיא ע״א

--- (כאן סיום המאמר שמובא כסימן ז' בסוף הדפוס - ויקיעורך)

וכי ״בכל עת״ יכיל בר נש למעבד צדקה?! אי הכי תריסר שעתי ביומא מאן יכיל?!

אלא הכי אוליפנא - מאן דעביד צדקה ״בכל עת״! מאי ״בכל עת״? כמה דאת אמר ״ואל יבא בכל עת אל הקודש״ (ויקרא טז ב), ואוקמוה. ולא תימא בכנסת ישראל בלחודוי דאיהי 'עת רעוא קדישא' בצדיק -- אלא אפילו 'בכל עת' דלתתא, אסגי צדקה עלייהו ואתער צדקה בכלהו עלאי ותתאי. בגין כך ישוי לביה ורעותיה בר נש וידבק ביה בקב"ה!

כיון דמטו קמי דרבי שמעון סחו ליה עובדא.

אמר: "ומה דא בלחודוי?! אלא כל מאן דאחיד לאילנא דחיי ישתיזיב בהאי עלמא ואפילו מן מותא דעלמא משאר בני נשא - כל שכן ממותא אחרא".

אמר רבי שמעון: בכלהו אתער צדקה אילנא דחיי. והאי איהו אתר דמזונא לכולי עלמא! תלמידי חכמים - מאי עבידתייהו? דהא אינון בצדקה אחידן, וכל בני עלמא בזכותייהו נזונין בהו ממש! ואינון לא יכלין לאתזן בהו ממש בגין דאשתדלי באורייתא, ומאן דאשתדל באורייתא אשתדל באילנא דחיי דכל בני עלמא נזונין מניה! אשתכח דתלמידי חכמים מתערי מזונא לעלמא ושלמא! אי לכל בני עלמא מתערי מזונא - לון אמאי לא מתערי?!

אלא תלמיד חכם הוא אילנא דחיי ממש. ואילנא דחיי לא מתזן אלא מן העולם הבא! והעולם הבא לא אשתכח בהאי עלמא, אלא לבתר דעאל לההוא עלמא - כדין אתזן ביה ואתנטעו שרשוי עליה. השתא אכלי מאיבא דאילנא דחיי! ומאן איהו? ההוא אתר דאשתכח לגבי מסכינא ואיהי איקרי ״פרי העץ אשר בתוך הגן״ (בראשית ג ג). ועל דא אכלי מההוא פרי בהאי עלמא.

ועל דא תנינן ״הם נזונין בזרוע״. מאי ״בזרוע״? דא גבורה! ואינון זמינין לעולם הבא - דמזונא דעולם הבא לאו איהו בהאי עלמא, אלא צמצומא זעירא דחילא דיליה דאשתכח במתיקו דאורייתא. ודא טעמי על ההוא איבא דאילנא תתאה. ודא הוא חדוותא ומזונא דילהון.

כיון דיעברון מהאי עלמא - כמה נחלין עלאין דעולם הבא סחרין לדוכתייהו וישתרשון ביה ויסתלקון לעילא לעילא! כדין ״עין לא ראתה אלהים זולתך יַעֲשֶׂה למחכה לו״ (ישעיה סד ג). מאי ״יעשה״? דא יובלא! ההוא דאקרי ״העולם הבא״. ״למחכה לו״ ודאי! דלא בעיין מזונא בעלמא דא עד דיתתקנו למזונא דילהון. והאי מזונא דלהון בעולם הבא! ועל דא זכאין אינון בכלא! דעלייהו כתיב ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ״.

(עד כאן התוספת של סימן ז) --------------------------