ספר הזוהר – חלק ג, דף קח ע״ב

״אל הדלת או אל המזוזה״ - בגין דהאי אתר פתחא הוא דלעילא ומזוזה אקרי. והא אתמר. וכיון דאיהו אכוון לאפגמא להאי אתר - ההוא פגימו אשתאר בהדיה ביה בגופיה! הדא הוא דכתיב ״ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם״ - יהוי עבדא תחות רגלוי דמאריה עד שתא דיובלא.

״את אזנו״ אמאי? הא אוקמוה. אבל 'שמיעה' תלי בהאי אתר. 'עשייה' לעילא. ובגין דישראל כד קריבו לטורא דסיני והוו ברחימו דלבייהו לאתקרבא לקב"ה - אקדימו 'עשייה' ל'שמיעה' (דהא שמיעה בקדמיתא ולבתר עשייה) - שמיעה - בהאי 'שמיטה' תליא! ועל דא הוא פגים להאי שמיעה - יתפגים שמיעה דיליה וישתאר פגימו ביה! ולא ישתאר הוא עבדא למאריה עד דיתקרב לההוא אתר דפגים, ויתפגים הוא קמיה, וישתאר ביה ההוא פגימו.

ובגין כך ״והגישו אדניו אל האלהים״ סתם כמה דאוקימנא.

ועל דא ״ושבתה הארץ שבת ליהוה״ (ויקרא כה ב)

״שש שנים תזרע שדך וגו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה״ . והא אוקמוה דכתיב ״והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו'״ (שמות כג יא). מאי טעמא? ״ואכלו אביוני עמך״ - בגין דמסכני בהאי אתר תליין, ובגין כך שביק לון למיכל. ועל דא מאן דרחים למסכנא - יהיב שלמא בכנסת ישראל, ואוסיף ברכתא בעלמא, ויהיב חידו וחילא לאתר דאתקרי ״צדקה״ לארקא ברכתא לכנסת ישראל. ואוקימנא.