ספר הזוהר – חלק ג, דף קג ע״ב

״בסכת תשבו שבעת ימים וגו'״ (ויקרא כג מב) - פקודא [מ"ה] דא לישב בסוכה והא אוקימנא, בגין לאתחזאה דישראל יתבי ברזא דמהימנותא בלא דחילו כלל, דהא מקטגרא אתפרש מנייהו. וכל מאן דאיהו ברזא דמהימנותא - יתיב בסוכה כמה דאוקימנא דכתיב ״כל האזרח בישראל ישבו בסכות״ . מאן דאיהו ברזא דמהימנותא ומזרעא ושרשא דישראל - ״ישבו בסכות״! ורזא דא אתמר בכמה דוכתי.

פקודא [מ"ו] בתר דא - לקרבא קרבנא בכל יומא. וקרבנא דא למהוי חולקא בכלא בחדוותא דבנוי, בגין דכולהו אחידן באילנא. ענפין דלתתא דלגבי שרשא דאילנא - כלא אתברכאן בגין אילנא! אע"ג דלית בהו תועלתא - כלא אתברכאן! וחדוותא דישראל באבוהון דלעילא יהבי חולקא דברכאן לכל אינון שאר עמין דאית לון אחידו ואתאחדו בהו בישראל. וכל אלין קרבנין - למיהב מזונא לאינון ממנן דשאר עמין, דהא מגו רחימו דקא רחים קב"ה לבנוי בעי דכלא יהון רחימין דלהון. ורזא דא ״ברצות יהו"ה דרכי איש גם אויביו ישלים אתו״ (משלי טז ז) - אפילו כל אינון מקטרגי עלאי - כולהו אהדרן רחימין לישראל. וכד חיילין דלעילא אהדרו רחימין לישראל - כל אינון דלתתא על אחת כמה וכמה!

ואי תימא להון הוו מקרבי קרבנא - לאו הכי! אלא כלא לקב"ה סליק ומתקרב! ואיהו פריש מזונא לכולהו אכלוסין דסטרין אחרנין דיתהנון בההוא דורונא דבנוי, ויתהדרון רחימין דלהון. דינדעון עילא ותתא דהא לית עמא כעמא דישראל דאינון חולקיה ועדביה דקב"ה. ואסתלק יקרא דקב"ה עילא ותתא כדקא יאות. וכל אכלוסין עלאין פתחי ואמרי ״ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ״ (שמואל ב ז ).

[עיין תיקונים דף קנ"ב]