ספר הזוהר – חלק ג, דף צ ע״א

״בתולת ישראל״ הכא? הדא הוא דכתיב ״שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך״ (דברים לב ז). אוף הכא כהנא דקאים כגוונא דלעילא כתיב ״והוא אשה בבתוליה יקח״. הכי נמי ״בבתוליה״ - דלא תפוק בזמנא דחצדה לבר, והוא אתמר.

רבי שמעון הוה אזיל בארחא והוו עמיה רבי יהודה ור' יוסי ור' חזקיה.

פתח רבי שמעון ואמר ״טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו״ (תהלים קיא ה). ״טרף נתן ליראיו״ - אלין אינון זכאין אינון דחלי דקב"ה. דכל מאן דדחיל ליה אתקרי מאינשי דביתא דמלכא, ועליה כתיב ״אשרי איש ירא את ה'״ (תהלים קיב א). מהו ״טרף נתן ליראיו״? אלא כמה דכתיב ״ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה״. מהכא אוליפנא דכל בר נש דלעי באורייתא בליליא וקם בפלגות ליליא בשעתא דכנסת ישראל אתערת לאתקנא ביתא למלכא -- האי אשתתף בהדה והאי אקרי "מבי מלכא" ויהבין ליה כל יומא מאינון תיקוני ביתא. הדא הוא דכתיב ״ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה״. מאן ״ביתה״? כל אינון דמשתתפי בהדה בליליא אקרון ״ביתה״ ״בני ביתה״. ובג"כ ״טרף נתן ליראיו״. מהו ״טרף״? טרף ממש דאיהי נטלא מאתר רחיקא עלאה דכתיב ״ממרחק תביא לחמה״ (משלי לא יד). ומאן זכי להאי טרף? סופיה דקרא אוכח דכתיב ״יזכור לעולם בריתו״ (תהלים קיא ה) - מאן דאשתדל באורייתא לאשתתפא בהדה בליליא. ולא עוד אלא דצדיק חד עלאה אית ליה לקב"ה, והוא אשתתף בהדיה, וירתין תרווייהו לכנישתא דישראל דכתיב ״צדיקים לעולם יירשו ארץ״ (תהלים לז כט).

תו פתח ואמר: ״ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יהו"ה מקדשו״ (ויקרא כא טו).

תא חזי כל מאן דאפיק זרע לבטלה לא זכי למחמי אפי שכינתא ואקרי 'רע' דכתיב ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״ (תהלים ה ה) - האי מאן דאפיק ליה בידיה או אנתו אחרא דלא כשרא. ואי תימא דאפיק ליה באנתו דלא מתעברא הכי נמי? לא! אלא כמה דאמרן. ועל דא יבעי בר נש מקב"ה דיזמין ליה מאנא דכשרא דלא יפגים זרעיה. מאן דאפיק זרעא במאנא דלא כשרא - פגים ליה לזרעיה. ווי למאן דפגים זרעיה! ומה בשאר בני נשא כך - בכהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא בקדושה עלאה - על אחת כמה וכמה!

״בעמיו״ - מהו ״בעמיו״? דהא כתיב לעילא ״אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח״, וכתיב ״ולא יחלל זרעו בעמיו״ . "בהם" מבעי ליה! מהו ״בעמיו״? אלא מלה דא קלנא בעמיו, פגימו בעמיו. ועל דא כתיב ״כי אם בתולה מעמיו יקח אשה״ - ״מעמיו״ ודאי. כלא כגוונא דלעילא.

״כי אני יהו"ה מקדשו״ - מהו ״מקדשו״? אלא אנא הוא ההוא דאיהו מקדש ליה בכל יומא, ובג"כ לא יפגים זרעיה ולא ישתכח ביה פגימו, דהא ״אני יהו"ה מקדשו״. דאנא בעינא לקדשא ליה וישתכח קדישא בכלא - דקדישא ישתמש על ידא דקדישא. תא חזי קב"ה