ספר הזוהר – חלק ג, דף פו ע״א

בקדמיתא אודע ליה בסתרא בגין לאוכחא ליה ולאתערא ליה דלא ינדע ביה בר נש. ודא איהו ביניה לביניה. אי מקבל - יאות. ואי לאו אודע ליה בין רחימוי - בזמנא דכהנא רבה הוה בעלמא, יהיב ליה מרעין בערסיה ואתו רחימוי דקודשא בריך הוא ואודען ליה אי אית ביה חובה דייתוב מניה ולעיין במליה. אי מקבל - יאות. ואי לאו אוכח ליה באתגלייא - בממוניה, בבנוי. דכלא מלחשן עליה וייתון לגביה. אי מקבל - יאות. ואי לאו - שארי ליה מאריה למעבד רעותיה ולא יתקיף ביה לעלמין.

כגוונא דא אצטריך ליה לאוכחא לחבריה. בקדמיתא בסתרא, לבתר בין רחימוי, לבתר באתגלייא. מכאן ולהלאה ישבוק ליה ויעביד רעותיה. ועל דא כתיב ״הוכח תוכיח״. ״הוכח״ בסתרא דלא ינדע ביה בר נש. ״תוכיח״ - בין חברוי ורחימוי. ״את עמיתך״ - באתגלייא. ועל דא לא כתיב בקדמיתא ״תוכיח״ אלא ״הוכח״.

תו ״הוכח״ - אי איהו בר נש דיכסוף - לא יימא ליה ולא יוכיח ליה אפילו בסתרא . אלא יימא קמיה כמאן דמשתעי במלין אחרנין ובגו אינון מלין ידכר מאן דעבד ההוא חובא הוא כך וכך. בגין דאיהו ידע בגרמיה וישתביק מההוא חובא. ועל דא ״הוכח״, ואם לאו ״תוכיח״, ולבתר ״את עמיתך״ באתגלייא. מכאן ולהלאה - ״ולא תשא עליו חטא״.

דבר אחר: ״ולא תשא עליו חטא״ - דהא כיון דבר נש אוכח לחבריה ואזדמן לאוכחא ליה באתגליא - לא יסלק קמיה ההוא חובא דעביד. דאסיר ליה ודאי. אלא יימא סתם ולא יסלק עלוי ההוא חובא באתגלייא ולא ירשים עלוי חובא. דקודשא בריך הוא חס על יקרא דבר נש אפילו בחייביא.

: [״פקודא י"ח לברכא ליה לקוב"ה וכו'״ - [[זהר חלק ג רט ב]