ספר הזוהר – חלק ג, דף מח ע״א

תאנא בכמה דרגין אתקרי בר נש - אדם, גבר, אנוש, איש. גדול שבכלם אדם דכתיב ״ויברא אלהים את האדם בצלמו״ (בראשית א כז), וכתיב ״כי בצלם אלהים עשה את האדם״ (בראשית ט ו) - ולא כתיב 'גבר אנוש איש'.

אמר רבי יהודה: אי הכי - והא כתיב (ויקרא א ב) ״אדם כי יקריב מכם קרבן ליהו"ה״! מאן בעי למקרב קרבנא? מאן דאיהו חטאה! וכתיב ״אדם״!

אמר רבי יצחק: תא חזי קיומא דעלמא דעילאין ותתאין הוא קרבנא, נייחא דקודשא בריך הוא! ומאן אתחזי למקרב קמיה האי נייחא? הוי אומר האי 'אדם' דיקירא מכלא!

אמר ליה: אי הכי - הא כתיב ״אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' והיה בעור בשרו לנגע צרעת״!?

אמר ליה: להאי בעי קודשא בריך הוא לדכאה יתיר מכלא! דמאן דאיהו בדרגא עלאה דכלהו - לא ליתיב הכי. ובגין כך כתיב באדם ״והובא אל הכהן״. "ובא" לא כתיב אלא ״והובא״ - דכל מאן דחמי ליה אתחייב ביה לאקרובי קמי כהנא - דדיוקנא קדישא לא ליתיב הכי. וכתיב ״איש או אשה כי יהיה בו נגע וגו'״, ״איש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות וגו'״ - ולא כתיב בהו ״והובא״.

אמר ליה: והא כתיב ״והאיש משה״ (במדבר יב ג), ״כי זה משה האיש״ (שמות לב א)! אמאי לא אקרי ״אדם״?!

אמר ליה: משום דאקרי 'עבד למלכא' דכתיב ״לא כן עבדי משה״ (במדבר יב ז), ״משה עבדי״ (יהושע א ב). ואוף הכי אקרי לגבי אדם דלעילא.

אמר ליה: אי הכי והא כתיב ״יהו"ה איש מלחמה״ (שמות טו ג) - ולא כתיב "אדם"!?

אמר ליה: ״סוד יהו"ה ליראיו״! (תהלים כה יד)

אמר ליה: אי הכי אנא בינייהו יתיב בכלא, ובאתר דא לא זכינא!

אמר ליה: זיל לרבי אבא! דאנא אוליפנא מניה על מנת דלא לגלאה.

אזל לגבי דרבי אבא.

אשכחיה דהוה דריש ואמר: אימתי אתקרי שלימותא דכולא? כד יתיב קודשא בריך הוא בכורסייא! ועד דלא יתיב בכורסייא - לא אשתכח שלימותא! דכתיב ״ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה״ (יחזקאל א כו) - משמע דכתיב ״אדם״ דהוא כללא ושלימותא דכלא!

אמר רבי יהודה: בריך רחמנא דאשכחית לך בהאי!

אמר ליה: אי הכי הא כתיב ״יהו"ה איש מלחמה״ (שמות טו ג)! ולא כתיב "אדם"!?

אמר ליה: יאות שאלת! תא חזי, התם לא אשתכח שלימותא דכלא, ובגיני כך אקרי ״איש״. אבל הכא - שלימותא דכלא וכללא דכלא - בגין כך אקרי ״אדם״.

קארי עליה: ״טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף״ (תהלים קיט עב).

תו אמר ליה: כתיב ״אדם ובהמה״ (תהלים לו ז), ולא כתיב "איש ובהמה"!?

אמר ליה: ולא?! והכתיב ״למאיש ועד בהמה״ (שמות יא ז). אבל מה דכתיב ״אדם ובהמה״ - כמה דכתיב ״מן הארז אשר בלבנון [ו]עד האזוב אשר יוצא בקיר״ (מ"א ה יג) - אורחיה דקרא הוא דנקיט עלאה מכלהו ונמיך מכלהו! אוף הכא עלאה מכלא - ״אדם״, ונמיך מכלא ״בהמה״.

אמר ליה: והא כתיב ״ואדם אין לעבוד את האדמה״!? (בראשית ב ה)

אמר ליה: תא חזי! דכל מה די בעלמא לא הוי אלא בגיניה דאדם, וכלהו בגיניה מתקיימי. ולא אתחזיאו בעלמא וכלהו אתעכבו - עד דייתי ההוא דאקרי ״אדם״. הדא הוא דכתיב ״וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו'״ (שם) - ״טרם״ - "עד לא" כתרגומו, משום דדיוקנא עלאה לא אתחזי. הדא הוא דכתיב ״ואדם אין״ - כלומר כלהו אתעכבו בגיניה דהאי דיוקנא עד דאתחזי, ובגין כך לא אתברי האי דיוקנא אלא בדיוקנא דאתחזי ליה. הדא הוא דכתיב ״וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם״ (בראשית ב ז) - בשם מלא כמה דאוקימנא - דאיהו שלימותא דכלא וכללא דכלא.

תאנא: בששי נברא אדם בשעה שנשלם הכסא ונקרא כסא דכתיב ״שש מעלות לכסא״ (מ"א י יט). ולפיכך נברא האדם בששי שהוא ראוי לישב על הכסא.

ותאנא: כיון דנברא אדם - אתתקן כלא וכל מה דלעילא ותתא. וכלא אתכליל באדם.

תניא: אמר רבי יוסי, כתיב ״ודמות פניהם פני אדם״ (יחזקאל א י) - כללא דכלא וכלא כלילן בהאי דיוקנא!

אמר רבי יהודה: והא כתיב ״ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן״!?