ספר הזוהר – חלק ג, דף מד ע״א

״בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא וגו'״ (ויקרא יב ד).

תא חזי! בכל יומא ויומא כנסת ישראל נטלא מבי מלכא מזונא לרוחיהון דבני נשא וזנת להו בקדושה - בר להני עד דאתיישבן בגופא אינון רוחין. בתר תלתין ותלת יומין - אשגחת עלייהו כל יומא, דהא רוחין מתקשראן בגופא כשאר בני עלמא. כמה דהיא לא שרייא אלא באתר שלים - כך כל עובדוי כהאי גוונא עד דאשתלימו. ״בכל קדש לא תגע״ לאשגחא עלייהו.

״ואם נקבה תלד״ (ויקרא יב ה) - כמה דאוקימנא דשלטא סטר שמאלא יתיר ואתכפיא ימינא. ועל דא - כלא על חד תרין! רחיקא נוקבא מדכורא לאתקשרא רוחא בגופא, דהא שמאלא לא אתישבא הכי כימינא, ואשתכחת בתוקפא יתיר.

״אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'״ (ויקרא יב ב)

רבי יהודה פתח: ״אין קדוש כיהו"ה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו״ (ש"א ב ב).

האי קרא קשיא! ״אין קדוש כיהו"ה״ - משמע דאיכא קדוש אחרא בגין דכתיב ״כיהוה״!? ואין ״צור כאלהינו״ - משמע דאיכא צור אחרא!?

אלא ודאי ״אין קדוש כיהוה״! דכמה קדישין נינהו קדישין לעילא דכתיב ״וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא״ (דניאל ד יד). ישראל קדישין נינהו דכתיב ״קדושים תהיו״ (ויקרא יט ב). וכלהו קדישין! ולאו קדישין כיהו"ה!

ומאי טעמא? בגין דכתיב ״כי אין בלתך״. מאי ״כי אין בלתך״? אלא קדושה דקודשא בריך הוא ״בלתי״ קדושה דלהון - דהוא לא אצטריך לקדושא דלהון. אבל אינון לאו אינון קדישין ״בלתך״. ודא הוא ״כי אין בלתך״ - אין קדושה דלהון ״בלתך״.

״ואין צור כאלהינו״ - כמה דאוקמוה - דקודשא בריך הוא צר צורה בגו צורה ותקין לה, ונפח רוחא דחיי ואפיק ליה לאוירא דעלמא.

דבר אחר: ״ואין צור כאלהינו״ - אית צור דאקרי צור - ״הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם״ (ישעיה נא א), ״והכית בצור״ (שמות יז ו), ״הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב״ (שמות יז ו). וכלהו אקרון 'צור'. ואין צור בכלהו ״כאלהינו״ - דליה שולטנו ומלכותא על כלא!

רבי חייא ורבי אחא הוו יתבי ליליא חד קמיה דרבי אבא.

קמו בפלגות ליליא למלעי באורייתא. עד דנפקו לבר - חמו חד ככבא דהוה בטש תלת זמני בככבי אחרא וסתים נהוריה.

אדהכי שמעו תרי קלי בתרי סטרי; קלא חד לסטר צפון לעילא, וקלא חד לתתא.