ספר הזוהר – חלק ג, דף מב ע״א

״כל עמל האדם לפיהו״ - האי קרא בשעתא דדיינין ליה לבר נש בההוא עלמא כתיב! כל ההוא דינא, וכל מאי דסביל בההוא עלמא ונקמין מיניה נקמתא דעלמא - ״לפיהו״ - בגין פיהו דלא נטיר ליה וסאיב ליה לנפשיה, ולא אתדבק בסטרא דחיי - בסטרא דימינא.

״וגם הנפש לא תמלא״ - לא תשתלים דינהא לעלם ולעלמי עלמין.

דבר אחר: ״לא תמלא״ - לא תשתלם לסלקא לאתרהא לעלמין, בגין דהא אסתאבת ואתדבקת בסטרא אחרא.

רבי יצחק אמר: כל מאן דאסתאב בהו - כאלו פלח לעבודה זרה! דאיהו ״תועבת יהו"ה״ (דברים ז כה), וכתיב ״לא תאכל כל תועבה״ (דברים יד ג).

מאן דפלח לעבודה זרה - נפיק מסטרא דחיי. נפיק מרשותא קדישא ועייל ברשותא אחרא. אוף מאן דאסתאב בהני מיכלי - נפיק מסטרא דחיי ונפיק מרשו קדישא ועייל ברשותא אחרא! ולא עוד אלא דאסתאב בהאי עלמא ובעלמא דאתי! ועל דא ״ונטמתם בם״ כתיב - בלא א'. וכתיב ״וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא״ (ויקרא כ כה). מאי ״לטמא״? לטמא לעמין! דהא אינון מסאבין ומסטרא דמסאבא קא אתיין. וכל חד אתדבק באתריה.

רבי אלעזר הוה יתיב קמיה דרבי שמעון אבוי.

אמר ליה: הא דתנינן זמין קודשא בריך הוא לדכאה להו לישראל - במה?

אמר ליה: כמה דכתיב ״וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'״ (יחזקאל לו כה). כיון דאתדכאן - מתקדשן. וישראל דאתדבקן ביה בקודשא בריך הוא - ״קדש״ אקרון, דכתיב ״קדש ישראל ליהו"ה ראשית תבואתה״ (ירמיה ב ג), וכתיב ״ואנשי קדש תהיון לי״ (שמות כב ל).

זכאין אינון ישראל! דקודשא בריך הוא קאמר עלייהו ״והייתם קדושים כי קדוש אני יהו"ה״, בגין דכתיב ״ובו תדבק״ (דברים י כ), וכתיב ״לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה״ (תהלים קמז כ):